חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אות קטו

זהר

קטו) באו לפניו ברננה, דא שלימו דילה. דשמחה בלב, ורננה בפה. ודא הוא שלימו יתיר. ושלימו דהאי שמחה הא אשתמודעא, והא ידיעא. ודא הוא תקונא דבר נש לקמיה מאריה. כדין דעו כי יי׳ הוא האלהים. וכלא בחד מלה אתיא, דבעי לבתר ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ולקשרא דא בדא למהוי כלא חד, ודא הוא פולחנא דקב״ה. אמרו ליה רבי אחא ור׳ אבא, ודאי הכי הוא. זכאה חולקיהון דצדיקייא דמשתדלי באורייתא, וידעי ארחוי דקב״ה, קמו ואזלו אבתריה דרבי אבא, ג׳ מילין.

פירוש הסולם

קטו) באו לפניו ברננה: זו היא שלמות שלה. כי שמחה היא בלב, ורננה היא בפה, ובפה היא יותר שלמות. ושלמות שמחה הזו הרי נודעת וידוע מה היא, וזה הוא תקון האדם שצריך להתקן לפני אדונו לזכות לזה. וכשזוכה לזה, אז, דעו כי ה׳ הוא אלקים, שמיחד יחוד הזה של הויה הוא אלקים. והכל, דהיינו ב׳ הפרושים, באים בדבר אחד, שצריכים אח״כ ליחד השם הקדוש כראוי, ולקשר זה בזה, שיהיה הכל אחד. וזו היא עבודת הקב״ה. אמרו ליה ר׳ אחא ור׳ אבא, ודאי כך הוא. אשרי חלקם של הצדיקים העוסקים בתורה ויודעים דרכיו של הקב״ה. קמו והלכו אחרי ר׳ אבא ג׳ מילין.
פירוש. שלמות המלכות היא בגילוי הארת החכמה, שאין גילוי זה בשום ספירה זולתה. ויש בזה ב׳ מדרגות, שהם שמחה ורננה, אשר בעת שגילוי זה עוד לא נשלם בכל השלמות, נקראת המלכות שמחה, שזה יורה שהגילוי הוא בבחינת לבא לפומא לא גלייא, כי השראת השמחה היא רק בלב בפנימיות, ועוד לא בפה בחיצוניות. אבל כשהגילוי הוא בכל השלמות, נקראת המלכות רננה, כי רננה היא בפה, ויורה, שלבא לפומא גלייא.
וז״ש, באו לפניו ברננה דא שלימו דילה, דשמחה בלב, ולבא לפומא לא גלייא, ורננה בפה, שמתגלה מן הלב אל הפה. וז"ש ושלימו דהאי שמחה הא אשתמודעא והא ידיעא, דהיינו שנודע שהיא שלמות גילוי החכמה שבה, ודא הוא תקונא דבר נש לקמיה מאריה, שיזכה לזה. כדין דעו כי הויה הוא האלקים. אז הוא יכול ליחד יחוד הגדול הזה.