פירוש הסולם
קח)
תחות האי חיוותא ד' שרפים, מלהטן כלהו כחזור ושושן ושביבי דאשא סלקין: תחת חיה הזו יש ד' שרפים שכולם לוהטים ככפתור ופרח, וניצוצי אש עולים. פירוש. ד' השרפים הם ד' בחינות חו"ב תו"מ של החיה המאירים לד' סטרין. וענין ההתלהטות ככפתור ופרח ונצוצי אש, ה"ס זיעת החיות שהן מזיעות בעת נסיעתן לד' הסטרין,
(כמ"ש לעיל דף נ"ט ד"ה וז"ס הזיעה ע"ש) כי בכל סטרא שנוסעים, הם מכוונים פניהם לקו האמצעי בהקפדה מרובה, שלא לנטות לא לימין ולא לשמאל, וכיון שאינם יכולים לצמצם את עצמם כל כך לאמצעיתא כפי שרוצים, נמצאים עושים פעם נטיה יתרה לצד שמאל וממשיכים בזה תכף ניצוץ אש שורף, ופעם עושים נטיה יתירה לצד ימין וממשיכים בזה אור חסדים, כי המדייק להחזיק עצמו באמצע, דרכו לנענע עצמו פעם לימין ופעם לשמאל עד לקבוע לו האמצע בדיוק. והנטיה היתרה לצד הימין מכונה בשם
כפתור, כי הבית קבול של האור מכונה
כף, וקומת אור הנמשך מכונה
תור, מלשון תורי זהב וגו'. והנטיה היתרה לצד שמאל מכונה בשם
פרח, ובשם
נצוצי אש, פרח נקרא על שם פריחת אור החסדים כי אור החכמה הנמשך מקו שמאל נמשך בלי אור החסדים, ונבחן שאור החסדים פרח משם. וכן מכונה ניצוצי אש, כי מפאת היות האור בלי חסדים נמצא שורף את התחתונים, כי הנמשכים מבחינת ז"ת שעיקרם הוא אור חסדים נמצאים מתבטלים על ידי אור בלי חסדים, אבל אלו ד' השרפים להיותם מבחינת ג"ר אינם נשרפים מחמת חסרון חסדים, כי הג"ר יכולים לקבל אור חכמה בלי חסדים, ועל שם כך הם נקראים שרפים, להורות שהארתם הנמשך לתחתונים שורפת אותם.
ע"ב גלגלין לכל חד מלהטן באשא: ע"ב גלגלים לוהטים באש יש לכל אחד, מד' השרפים שהם ד' פעמים ע"ב שהוא בגי' פר"ח, שזה יורה שאור החסדים פרח משם, כי אלו הגלגלים התקבצו ועלו אליהם מניצוצי אש הנ"ל, וע"כ הם לוהטים.
כד נטלין אתעביד נהר חד די נורא: כאשר נוסעים נעשה על ידיהם נהר אחד של אש. כי ענין הנטיה הנ"ל לצד שמאל נוהגת תמיד בעת הנסיעה, כי בכל פעם שמתאמצים ביותר לכוין פניהם לקו האמצעי, הם מזיעים בהכרח, דהיינו שנוטים לכאן ולכאן, לימין ולשמאל, בכדי לקבוע ביתר דיוק את האמצעי, ובכל נטיה לצד שמאל יוצאים ונמשכים ניצוצי אש, עד שמתקבצים ונעשים לנהר של אש, הנקרא נהר דינור.
אלף אלפין משמשין לההוא נורא, אלף אלפים מלאכים משמשים לאש ההוא. פירוש כי המוחין שהשרפים מקבלים בעת נסיעתם נמשכים מעתיק דאצילות שמצד זווג הנגלה הוא במספר אלף אלפים, ומצד זווג הנעלם הוא במספר רבוא רבבן,
(כנ"ל דף ס"ח ד"ה סלקא) וע"כ נבחן שהנהר של אש נעשה ע"י הארת אלף אלפין הנמשך מעתיק,
מתמן נפקי כמה חיילין, מאלו אלף אלפין יוצאים ונולדים כמה צבאות,
כד גלגלין נטלין כמה אינון רבוא רבוון דיקומון מנייהו בגו ההוא נורא, כשהגלגלים נוסעים, נולדים ועומדים מהם כמה רבוא רבבות בתוך האש, שהם נמשכים מזווג הנעלם של עתיק שהוא בסוד רבוא רבבן. באופן שהמשמשים העושים את נהר דינור הם בסו"ה אלף אלפין ישמשוניה, והנולדים ויוצאים בתוך הנהר דינור גופו, הם בסו"ה רבוא רבבן קדמוהי יקומון.
תחות היכלא תנינא נפקי חיילין דמזמרין ואתיין לקרבא הכא ואתוקדון כלהו: תחת היכל השני יוצאים מלאכים המזמרים ובאים להתקרב כאן והם נשרפים כולם. והוא מטעם היותם מבחינת ו"ק אשר עיקרם הוא אור החסדים, וע"כ נעשה להם אור החכמה בלי חסדים שבכאן, לאש שורף, ונשרפים ונאבדים מחמתו.
