זהר

קח) ובגין כך ההוא שמא דע"ב כלילא ברזא דאבהן, ימינא ושמאלא ואמצעיתא. ואיהי מתעטרא בהו, למהו שמא קדישא. ולאו שמא עלאה, כאינון שמהן עלאין, דעלמא עלאה, דאתאחדן לעילא לעילא. ואע"ג דהאי שמא עלאה איהו, אבל רזא דיליה, דוד מלכא, דמתעטרא באבהן.

פירוש הסולם

קח) ובגין כך ההוא וכו': ומשום זה, שם ע"ב ההוא כלול בסוד האבות, שהם ג' קוין, ימין ושמאל ואמצע, והמלכות מתעטר בהם להיות שם קדוש. ואינו שם עליון כאלו שמות העליונים של עולם העליון, שהוא ז"א, הנאחזים למעלה למעלה בבינה, ואינם נמשכות למטה. ואע"פ שהשם הזה הוא עליון, שהרי הוא ג' קוין, שהם חג"ת דז"א, אבל הסוד שלו הוא, דוד המלך, דהיינו מלכות, המתעטר באבות. שהם חג"ת דז"א. כלומר, שאין המדובר בחג"ת לפי עצמם, אלא ביחס המלכות המקבלת מהם, שמבחינה זו הוא נמשך למטה, אבל החג"ת לפי עצמם הם עליונים ואינם נמשכים למטה.