זהר

קח) כד נטיל נפק חד פסותא דאשא בקליפין, כלהו קיימין וזעפין בזעפוי מתערבין אינון יאורין לעין תכלא אוכמא. וגלגלין נטלין לארבע סטרי דעלמא. זקיף זנביה, מחי לעילא, מחי לתתא, כלא ערקין קמיה.

פירוש הסולם

קח) כד נטיל, נפק וכו': אבל כשהוא שוחה בהם, יוצא לשון אש אחת בקליפות דהיינו שנגלה הנקודה דמה"ד שבו, ואז, היאורים כולם עומדים וזועפים בזעף, דהיינו שמרוממים גליהם למעלה ויורדים למטה, המכונה במליצה, זעף. מתערבים אלו היאורים זה בזה ומקבלים צבע תכלת הנוטה לשחור. שהוא גוון המלכות. וגלגלים נוסעים למעלה בארבע רוחות העולם, דהיינו גלגלי מרכבה דקדושה הממשיכים ג"ר ע"י נסיעתם (כנ"ל שמות דף י"ב ד"ה מתניתין) והתנין זוקף זנבו ומכה למעלה בגלגלים, שפוגם אותם, ומכה למטה ביאורים, כולם בורחים ממנו.