תוכן

קח) ונתרץ קושיא חזקה וגדולה, שנתקשו בה חכמים וגדולים, ולא ירדו לסוף עומקא, הלא היא: כי בהקדמת ספר הזוהר דף ד' אמרו שם, על פסוק שאו מרום עיניכם וכו', כי בכתר ובחכמה, לית תמן שאלה כלל, ומבינה ואילך קיימא לשאלה, אבל איהו באורח סתים ולא אתגלייא, וכיון דמטי עד מלכות הנקרא מה פשפשת ומה ידעת, הוא כולא סתים כקדמיתא. ובמקומות אחרים, על פסוק כי שאל נא לימים ראשונים, שהוא מחסד ואילך, אבל למעלה משם אין שאלה. ג"כ אמרו בספר הזוהר ובתיקונים כ"ב, כתר עליון דא איהו שלימא, ודא איהו דלא אתייהב למשה, דעליה אתמר נתיב לא ידעו עיט, ועליה אמרו חז"ל, במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, אין לך עסק בנסתרות. ובריש האי תיקון אמרו, נסתרות דא איהו או"א. והרי כי בשלשה ראשונות אסור לחקור ולדרוש בהם, כאשר תמצא בכמה מקומות ע"ש וכאלה רבים. והרי בכל ספר הזוהר, ובפרט האדרות ובספר התיקונים, הפליאו לדבר בענין ג"ר, ואיך בהקדמת ספר הזוהר קאמר בהיפך, שאפילו החקירה במלכות האחרונה, עליה כתיב משחז"ל מה פשפשת ומה ידעת וכו'.