זהר

קח) ודא איהו כי ידע שמי יקראני ואענהו ש״ם י' דלית לעילא מניה כלל אלא ההוא דברא כלא. ולית מאן דברא ליה, דאית בורא דאתברי כגון מיא דאיהו ברא לעשבים, וגדל לון. ואיהו אתברי, אבל האי ברא ולא אתברי איהו, דלית אלוק לעילא מניה.

פירוש מעלות הסולם

קח) ודא איהו כי וגו': וזהו מה שכתוב, כי ידע שמי יקראני ואענהו, שמי הוא אותיות: שם י׳, הכוללת לא״א ואו״א עלאין, שאין למעלה ממנו כלל, אלא ההוא שברא הכל, היינו עתיק, ואין מי שברא אותו, כי יש בחי׳ בורא, שהוא עצמו נברא, כמו מים שהן בוראים לעשבים ומגדלים אותן, והם עצמם נבראו, אבל זה היינו עתיק בורא והוא לא נברא שאין אלוה למעלה ממנו. שהוא המשפיע הראשון אל העולמות, שאין למעלה ממנו, כי א״ק שהוא למעלה מעתיק, אינו נחשב למשפיע להיותו מתוקן במלכות דצמצום א׳, אשר מלכות זו נגנזה בראש עתיק, ואין עליה שום זווג, ואין העולמות מקבלים ממנה לפני גמר התקון, שלכן נתקן עתיק בבחי׳ בקע ולא בקע שהוא אמצעי בין א״ק ואבי״ע, (עיין זהר בראשית א׳ דף ד׳ אות ב׳ בפירוש הסולם) וע״כ נחשב עתיק למשפיע הראשון אל העולמות שאין למעלה ממנו, שהרי מא״ק אין אפשרות אל העולמות לקבל כלום.
אמנם בגמר התקון, תתגלה המלכות הזו של הצמצום הראשון שנגנזה בראש עתיק, ותקבל זווג מעתיק, ותשפיע אל העולמות אבי״ע, ואז נאמר עליה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כי מלכות נקראת אבן, ובהיותה נגנזת בראש עתיק בלי זווג, ע״כ בכל מקום שנגלית מלכות זו נמשכת ממנה דינים ועונשים, ולפיכך מאסו אותה הבונים, אמנם בגמר התקון כשתקבל הזווג שם בראש עתיק, תגלה ותראה לכל שהיתה לראש פנה.