זהר

קח) עתך: איהי מסטרא דהוד, דאיהי סדר מועד, דביה אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחילת שש.

פירוש מעלות הסולם

קח) עתך איהי מסטרא וכו': עתך: היא מבחינת ההוד. שהיא סדר מועד. אשר בו אוכלים כל ארבע, ותולים כל חמש. ושורפים בתחילת שש.
פירוש, כי סוד המועדים הוא, מוחין דגדלות אשר ז״א משפיע למלכות והמוחין באים למלכות לבושים בנצח הוד של ז״א אשר מוח החכמה של הנוקבא לבוש בנצח של ז״א ומוח בינה של הנוקבא לבוש בהוד של ז״א. והנה הע״ס של מוחין החסדים מתחלקים לחג״ת נ״ה כי חג״ת הם במקום כח"ב ונצח כולל ו״ק, והוד הוא מלכות. והנה חג״ת שהם מחזה ולמעלה, ונצח שהוא קו ימין, הם מאירים בחסדים ולכן אוכלין כל ארבע כי אכילה ה״ס חסדים. ויכולים לקבל ממעלה למטה כטבע החסדים, משא״כ ההוד שהוא בחינת מלכות וקו שמאל, לכן תולין כל חמש כי אין התפשטות לקו השמאל בקדושה ממעלה למטה וההארה תלויה ממטה למעלה, ושורפין בתחילת שש היינו בספירת היסוד בסוד ובית יוסף שהוא יסוד להבה ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כל השמאל שבעשו. כי גילוי חכמה שביסוד הוא בשיעור שצריכים לסנוור עיניהם של החיצונים. ועיקר המיתוק מן המוחין דמועדים הוא לספירת ההוד.
ועיין בתיקון י״ג (אות ל"ו) וז״ל בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה ושורפין בתחילת שש דאיהו אלף. שתיתאה וכו'. כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם תלויים בנוקבא, כי בעת שהנוקבא חסרה בנין ג״ר שהם מוחין הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם ארץ ישראל, כי א״י של מטה מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה שהיא מלכות נוקבא של ז״א. וכמו שיש פירוד למעלה בין ז״א שנקרא ישראל, לנוקבא שהיא ארצו, כן ישראל של מטה נפרדים מארצם, וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו ובונה אותה עם מוחין ומתיחדים פב״פ, ואז גם בני ישראל שלמטה זוכים לגאולה ושבים אל ארצם ואל אדמתם. ואלו מוחין דג״ר באים ע״ד שפירשתי לעיל במוחין של המועדים ומרומזים במלת הוד: ארבע חמש ושש.