תוכן

קז) אמנם עתה ענין הגבהת הידים הוא, מפני מה שנודע, כי הידים הם עסקניות, ושניות לטומאה, ורוח רעה שורה על הידים, והענין הוא כי אין אחיזת החיצונים אלא בסיומי הדינין ובקצותיהן כנ"ל, ואין להם כח ליינק מלמעלה בקדושה, אלא בסיומה למטה, וע"כ הושמו הצפרנים על ראשי האצבעות, כי הוא לבוש קשה מאד, והוא של קדושה, שאל"כ לעולם היו הידים טמאות וכנזכר בפרשת ויקהל ע"ש. ואמנם העודף על הצפרנים מכנגד בשר האצבע, שם הוא אחיזת הקליפה, ויניקתה מאותם אורות הבוקעים ויוצאים מתחת הצפרנים, ולכן צריך לחתוך אותם הצפרנים שגדלו יותר מדאי, ולהיות כי שם אחיזת הקליפות, ע"כ צריך ליטול הידים במים, שהם בחינת החסד, הכולל ה' חסדים, ועי"כ מתמתקין ה' גבורות מנצפ"ך הכפולות, אשר בה' אצבעות יד ימין וה' אצבעות ביד שמאל, ואז הקליפות שהיו נאחזות באותם ה' גבורות שבה' אצבעות הכפולים כנזכר, הם נדחין ומתגרשין ומסתלקין משם ע"י הה' חסדים, כי לעולם החסד דוחה ומגרש את הקליפות. ואחר שנתגרשו הקליפות משם, אז אנו יראים שאם יניח האצבעות כפופים למטה, ימשכו האורות תרין מוחין דז"א, הנמשכין דרך הקוים ימין ושמאל דרך הזרועות, ויצאו דרך בקיעות הצפרנים, ויחזרו הקליפות להתאחז שם וליינק משם, וע"כ תכף אחר הנטילה שנסתלקו הקליפות, אנו מעלין הידים למעלה, ומגביהים אותם עד הראש, וע"י הגבהת הידים, חוזרין האורות שהיו מתפשטין בהם לצאת דרך הצפרנים, ונכנסין במקומם, וחוזרים עד המוחין עצמן דז"א, ממקום שיצאו, ועי"כ אין הקליפות חוזרין להתאחז שם.