זהר

קז) שבחא עלאה דלא אתמסר למלאכי עלאי בלחודייהו, אלא בהדי ישראל, מאן איהו. קדוש. ברכה אתמסר לון בלחודייהו, כמה דאתמסר לישראל. אבל קדוש, לא אתמסר לון בלחודייהו, אלא בהדי ישראל. דלא מקדשי קדושה, אלא בהדי ישראל. ואי תימא, והא כתיב וקרא זה אל זה ואמר, אימתי בזמנא דישראל מקדשי לתתא. ועד דישראל לא מקדשי לתתא, אינון לא אמרי קדושה.

פירוש הסולם

קז) שבחא עלאה דלא וכו': שבח עליון שאינו נמסר למלאכים העליונים בלבד, אלא ביחד עם ישראל, מה הוא. הוא קדוש, ברכה נמסר להם בלבדם כמו שנמסר לישראל, אבל קדוש לא נמסר להם בלבדם אלא עם ישראל, כי אינם מקדשים קדושה אלא עם ישראל. ואם תאמר הרי כתוב, ​וקרא זה אל זה ואמר וגו'. ומשיב, מתי זה, הוא בזמן שישראל מקדשים למטה. ועד שישראל אינם מקדשים למטה, הם אינם אומרים קדושה.
פירוש ג' קדוש, ה"ס ב' קוין, ונודע שקו אמצעי מיחד ב' הקוין זה בזה בכח המסך דחירק, (כנ"ל לך י"ג אות כ"ב ד"ה ונתבאר ע"ש) אמנם צריכים שישראל, יעלו מ"ן מבחי' מחזה ולמטה דמלכות ששם שולט המסך הזה, ואם ישראל אינם מעלים מ"ן לעורר בז"א המסך הזה, אין ז"א יכול ליחד ב' הקוין זה בזה (כמ"ש שם) ולפיכך המלאכים שהם מבחינת מחזה ולמעלה אינם יכולים לעורר המסך בז"א, ואין להם חלק אלא בב' קוין ימין ושמאל, וכדי שיתאחז גם בקו האמצעי הם צריכים להשתתף עם ישראל.
וז"ש, ברכה אתמסר לון בלחודייהו כמה דאתמסר לישראל, כי ברכה נמשכת מקו ימין, שהוא בחינת מחזה ולמעלה, ואינם צריכים. לישראל, אבל קדוש לא אתמסר לון בלחודייהו וכו' כי אינם יכולים לעורר המסך דקו האמצעי הבא מבחינת מחזה ולמטה, שאין להם חלק שם. וז"ש, ועד דישראל לא מקדשי לתתא, שמעוררים היחוד ע"י קו האמצעי, אינון לא אמרי קדושה, שהם אינם יכולים לעורר זה מעצמם. משום שאין להם שורש במחזה ולמטה. כמ"ש לפנינו.