זהר

קז) ת״ח, כיון דב״נ אשתלימו שייפוי, בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות. כגוונא דא, כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון תמן כחדא, וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא. ובמה היא תיקונא דכלא. כד״א ברב עם הדרת מלך, וע״ד עמא דאתייאן לבתר כן, כלהו תיקונא דגופא.

פירוש הסולם

קז) ת״ח כיון דב״נ וכו׳: בוא וראה, כיון שנשלמו כל אבריו של האדם, בזמן ההוא, נתתקן כל אבר ואבר בפני עצמו כראוי. כעין זה, כיון שהשכינה הקדימה לבית הכנסת צריכים שימצאו שם עשרה ביחד, ואז נשלם מה שנשלם, כי אין עדה פחות מעשרה. שהם כנגד ע״ס המלכות. וכל עוד שאין שם עשרה ביחד אף אחד מהם אינו נשלם. ולאחר כך מתתקן הכל, דהיינו תקון כל העדה, ובמה הוא תקון הכל, היינו כמ״ש ברב עם הדרת מלך. וע״כ העם הבא אחר עשרה הראשונים, כולם תקון הגוף הוא, כלומר תקון העדה. כי רבוי העם מגדיל כבוד המלך.