זהר

קז) אמר ר׳ יצחק ת״ח, קיומא דעלמא דעלאין ותתאין, הוא קרבנא. נייחא דקב״ה. ומאן אתחזי למקרב קמיה האי נייחא, הוי אומר האי אדם, דיקירא מכלא. א״ל אי הכי, הא כתיב, אדם כי יהיה בעור בשרו וגו׳, והיה בעור בשרו לנגע צרעת. אמר ליה, להאי בעי קב״ה לדכאה יתיר מכלא, דמאן דאיהו בדרגא עלאה דכלהו, לא ליתיב הכי.

פירוש הסולם

קז) אמר ר׳ יצחק וכו׳: אר״י, בוא וראה, הקיום של העולם, של העליונים ושל התחתונים הוא קרבן, שהוא נחת של הקב״ה, ומי ראוי להקריב לפניו נחת הזה, הוי אומר, שהוא האדם, היקר מכל, דהיינו שהוא יקר מגבר, אנוש, איש. אמר לו, אם כן, הרי כתוב, אדם כי יהיה בעור בשרו וגו׳ והיה בעור בשרו לנגע צרעת, ועכ״ז נקרא אדם. אמר לו, לזה, צריך הקב״ה לטהר אותו יותר מכל אחר, כי מי שהוא במדרגה עליונה על הכל, דהיינו אותו שנקרא אדם, לא ישב כך בלי טהרה.