זהר

קז) ואי תימא, מלה מה אתער. אלא הכי כתיב, ודבר דבר. ההוא דבר, אתער מלה אחרא לעילא, דאקרי דבר. דבר יי' אשר היה. ודבר יי' היה יקר. בדבר יי' שמים נעשו. דהא תנינן, ההיא מלה סלקא, ובקע רקיעין עד, דסלקא בדוכתיה, ואתער מה דאתער, אי טב, טב. אי ביש, ביש. ועל דא כתיב, ונשמרת מכל דבר רע.

פירוש הסולם

קז) ואי תימא מלה וכו': ואם תאמר, דבור, מהו שמתעורר למעלה. ומשיב, אלא כך כתוב, ודבר דבר, דבור ההוא מעורר דבור אחר למעלה שנקרא דבר, דהיינו המלכות, כמ"ש, דבר ה' אשר היה. ודבר ה' היה יקר. בדבר ה' שמים נעשו, שכל אלו רומזים על המלכות הנקראת דבר. כי למדנו דבור ההוא של האדם עולה ובוקע רקיעים עד שעולה במקומו, ומעורר מה שמעורר, אם טוב, טוב. ואם רע, רע. דהיינו או שמעורר המלכות דקדושה להשפיע עליו, או שמעורר מלכות דטומאה להשפיע עליו. ועל כן כתוב, ונשמרת מכל דבר רע.
ונתבאר, שהן מעשה והן דבור שהאדם עושה ומדבר למטה, אם הם מצוות, הוא מושך קדושה מלמעלה, דהיינו ממלכות, ואם הם חטאים, הוא מושך טומאה מלמעלה. וההפרש בין מעשה לדבור, הוא כי ע"י מצוות התלויות במעשה, מעורר ומושך מחיצוניות המלכות, ששם בחינת מעשה. וע"י מצוות התלויות בדבור, מעורר ומושך מפנימיות המלכות, ששם בחינת דבור.