זהר

קז) מה׳ דאברהם למהוי ליה בה שם עולם. ובה אשתלים ה׳ דמשה, דאיהי במשכונא לגביה דאברהם ממשה דאייתי אורייתא עד דיפרוק לבנוי.

פירוש מעלות הסולם

קז) מה׳ דאברהם למהוי וכו׳: מן אות ה׳ של אברהם, שהוסיף לו הקב"ה על שמו אברם, שה״ס מלכות הממותקת בבינה, להיות לו בה שם עולם, כמ״ש שם בפסוק לעשות לו שם עולם. ובה היינו בה׳ דאברהם תושלם ה׳ של משה שה״ס מלכות דמלכות, וה״ס שער הנ׳ הנקרא נתיב לא ידעו עיט, שדרשו ז״ל עיט זה משה, להלן אות קס״ו שהיא ממושכנה אצל אברהם ממשה, שהביא התורה לישראל, ועד שיגאול לבניו של אברהם. כמ״ש ברעיא מהימנא (פרשת תצא אות מ״ח) שאמרו מארי מתניתין דמתיבתא עלאה ותתאה למשה, ובגינך יתפרקון ישראל, ויחזרון לאתרייהו, ולית חילא למשיחין למפרק לישראל בר מינך, ובגינך אינון מתעכבין.
ביאור הדברים: מלכות הממותקת במדת הרחמים, נקראת ה׳ דאברהם, או ה׳ זעירא דבהבראם בסוד שאמרו ז״ל (בהקדמת ספר הזהר אות מ״ו) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותנינן באברהם. וכן בזהר לך (אות רכ״ו) אל תקרא בהבראם אלא באברהם. ובמסכת מנחות (כ״ט:) אל תקרי בהבראם אלא בה״י בראם. ושורש ה׳ זו, הוא מלכות דא״ק, דהיינו עשר הספירות שמטבור ולמטה דא״ק, שהם בחינת מלכות, שמקודם היו מתפשטות עד אל הנקודה דעולם הזה, ואח״כ בכדי להתמתק במדת הרחמים, עלתה המלכות דמלכות, שהיא הנקודה דעוה״ז המסיימת, אל מקום בינה דמלכות זו, וסיימה שם את פרצוף מלכות דא״ק, ולא נשאר בה אלא ב׳ ספירות כתר חכמה, וחצי בינה, והופרס פרסא תחתיהם, ופרסא זו סיימה את האצילות. הרי שמלכות דא״ק מסבת התמתקותה בבינה נתמעטו ע״ס שלה לב׳ ספירות וחצי, ומסבה זו מכונה מלכות זו בשם ה׳ קטנה, בסוד ה׳ של בהבראם, וזוהי ה׳ של אברהם שאמר לו הקב"ה ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, והוסיף לו הקב"ה ה׳ על שמו אברם.
וסוד ה׳ של משה, הוא המלכות דמלכות, שה״ס שער הנ׳, שאמרו ז״ל (ר״ה כא:) נ׳ שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים. כי יש במלכות כח״ב תו״מ, שכל אחד מהם כלול מעשרה, הרי הם נ׳ שערים, וכיון שחסר המלכות דמלכות שנגנזה בראשו של עתיק, בסוד ראש פנה, לכן אין במלכות רק מ״ט שערים, שמבחינת הכלים חסר מלכות דמלכות, ומבחינת האורות חסר במלכות כתר, מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות.
ונמצא שמחמת התקון של שתוף מדת הרחמים בדין, שמלכות נכללה בבינה, חסר עצמותה של המלכות, ונשאר ה׳ דאברהם לבד, והיא סוד ה׳ זעירא דבהבראם, כי בחי׳ ה׳ דמשה שה״ס עצמותה של המלכות, דהיינו מלכות דמלכות, נגנזה בראש עתיק, ולעתיד יהיה אורה גדול מן השמש (ע״ח שער א״א פ״ב) ומסבה זו נחלקה מלכות דז״א, לשתי ממלכות, שמחזה ולמעלה היא אהל לאה, והיא עלמא דאתכסיא, ומשם נמשך משיח בן דוד שהוא בא מלאה. ומחזה ולמטה הוא עלמא דאתגלייא אהל רחל, ומשם נמשך משיח בן יוסף שהוא בא מרחל, ולכן במלכות שמחזה ולמעלה יש בה ע״ס שלמות, בסוד מלכותא דדוד שהוא רגל הרביעי לחג״ת, ובסוד פני אדם שהוא החיה הרביעית הכוללת כולם. משא״כ במלכות שמחזה ולמטה, חסר לה המלכות, והיא מסתיימת ביסוד, וד׳ החיות מרומזות במלת שנא״ן, כי פני אדם חסר בהן, להיותן למטה מחזה, אלא מתוך שהן עולות ונכללות בזווג שמחזה ולמעלה, והן מקבלות שם פני אדם, ולפיכך הוא מרומז בן׳ ולא בראשי התבות של שור אריה נשר כי אין להן פני אדם פרטי אלא מחמת ההתפשטות מההתכללות שבפני אדם שלמעלה מחזה. (זהר בראשית א׳ אות פ״א ואות קי״ז).
ולכן יש מחלוקת בין משיח בן דוד, למשיח בן יוסף, למטרת גמר התקון כי משיח בן דוד רוצה למלוך ולהנהיג את ישראל, בבחינתו ממלכות שמחזה ולמעלה, שהזווג שם הוא שלם, מפני אדם, וע״כ הארתו שלמה, אמנם משיח בן יוסף אינו מסכים להנהגה של משיח בן דוד להיותו מבחינת עלמא דאתכסייא והארתו אינה מתפשטת ממעלה למטה, כי כל הנמשך מן החזה ולמעלה אינו מאיר רק ממטה למעלה. וע״כ משיח בן יוסף רוצה לשלוט ולהנהיג את ישראל להאיר להם מבחינתו, שהיא ממלכות שלמטה מחזה המאירה ממעלה למטה, בהנהגה גלויה, להיותה עלמא דאתגלייא, ושורש המחלקת הזו התחיל בין יוסף הצדיק לשאר השבטים, וכן בין שאול ודוד, וכן כל המחלוקות שיש בכל הדורות בין הצדיקים האמתיים.
וזה אמרו מה׳ דאברהם, שהיא המלכות הממותקת במדת הרחמים דבינה, למהוי ליה בה שם עולם, כי כל המוחין דזו״ן וגילוי שמותיו ית׳ הק׳ שבשבילם ברא העולם, לא היה להם מציאות להתגלות זולת ע״י המיתוק הזה של שתוף הרחמים בדין. ובה אשתלים ה׳ דמשה, דאיהי במשכונא לגביה דאברהם ממשה, כי כל עוד שה׳ דאברהם לא גילתה כל המוחין עד לגלות כל השמות הקדושים, אי אפשר לבטל את מיתוקה בבינה, וממילא לא תוכל להגלות ה׳ דמשה, אמנם אחר שה׳ הממותקת דהיינו ה׳ דאברהם, תגלה כל שמותיו הקדושים, אז תתבטל השתוף דמדת הרחמים בדין שהיא בחי׳ ה׳ דאברהם, ותתגלה ה׳ דמשה בכל שלמותה.
דאייתי אורייתא, ומגלה שמותיו הקדושים בסוד ב׳ הממלכות, עד דיפרוק לבנוי, והוא כמבואר לעיל שכל עוד שלא נתקן ה׳ דמשה, מוכרחים להיות ב׳ מלכיות, בכדי שעכ״פ תהיה אחת מהן שלימה לגמרי, דהיינו אותה שמחזה ולמעלה, והשניה מקבלת שלמותה ע״י הראשונה, וע״כ ב׳ המשיחים הנמשכים מהם אינם בשלימות, כי הארת משיח בן דוד אינה שלמה, להיותה בחסדים מכוסים, והתחתונים לחסדים מגולים הם צריכים. והארת משיח בן יוסף הנמשכת מרחל אינה שלמה להיות כל תקונה ושלמותה תלוי בלאה, שלכן הארתה מתמעטת שלא תוכל להאיר את החסדים המגולים שלה אלא ממטה למעלה כמו לאה, הרי ששניהם אינם שלמים, ולכן לית חילא למשיחין למפרק לישראל טרם שתתקן ה׳ דמשה ויתגלה שער הנ׳, שהיא המלכות הגנוזה ברישא דעתיק ואז יפרוק לבנוי, כי יחזרו ב׳ המלכיות לאחת, להיות לאה ורחל פרצוף אחד שלם בכל השלמות, ויחד עמהן יחזרו ב׳ המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף להיות אחד, ויגאלו את ישראל. ועל עת ההוא נאמר (יחזקאל ל״ז) קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה וגו׳, ולקח עץ אחד וכתב עליו ליוסף וגו׳, וקרב אותם אחד אל אחד וגו׳ והיו לאחדים בידי וגו׳ ולא יחצו עוד לשתי ממלכות.