פירוש הסולם
קו)
כד כרי האי וכו': כשהמבוע, שהוא יסוד, כורה בנקודה זו, שהיא המלכות, דהיינו שממעט אותה מג"ר דחכמה
(כנ"ל אות ק"ג), ונכנס בתוכה, אז כל אלו שמות העליונים אל אלקים הוי"ה, וכל אלו צדדים העליונים שאמרנו, שהם ימין שמאל ואמצע, שלמעלה מחזה דז"א ששפעם הוא חסדים מכוסים, כנ"ל, כולם נכנסים בתוך המלכות, בתשוקה ברוח השלם למעלה, דהיינו השלם בבחינת או"א עלאין כנ"ל בדבור הסמוך. בתשוקה נכנסים בה, ולא בדבר אחר. הכל ברוח ולא בגוף. כמו בעל הנשלל מכל לבושיו, בשעה שבא להתחבר באשתו, אף כאן, כל אלו המרכבות שאמרנו שלמעלה ושלמטה, כולם מסבבים אותה מרחוק והם מכסים עליה
(כנ"ל אות צ"ט בהסולם בסופו ע"ש) ובעלה, שהוא ז"א, נשלל מכולם. וע"כ אינם באים כל אלו האברים, להתחבר בה, אלא ברוח ממש, ואז הכל הוא רצון אחד.
פירוש. כי נתבאר לעיל
(באות צ"ט) שיש ג' בחינות שהן, נשמה, גוף, לבושים, שאו"א עלאין, שאינם נודעים כלל בהארת חכמה שהם בחינת אור החסדים הנקרא
רוח, נבחנים לנשמה, וחג"ת דז"א, שהם נודעים בחכמה רק להשפיע למטה מחזה, ולא כלום לעצמם. כי לעצמם הם בחסדים מכוסים מחכמה, נבחנים לגוף, שהנשמה, שהיא או"א עלאין מלובשת בו. ונצח והוד, שבהם מתגלה החכמה לעצמם, נקראים לבושים, שהם מלבישים על הגוף, שהוא חג"ת, מבחוץ. ע"ש.
וז"ש,
כד כרי האי מבועא בהאי נקודה וכו'
כלהו עאלין בגוויה, בתאובתא ברוהא שלים, דהיינו ברוח השלם של או"א, שהוא בבחינת ג"ר.
בתיאובתא עאלין בה, שה"ס פנימיות הנמשך מהנשמה המלובשת בו, שהיא או"א,
ולא במלה אחרא, דהיינו בגוף ולבושים, ומפרש דבריו,
כולא ברוחא שהכל מושפע בבחינת רוח השלם דאו"א עלאין,
ולא בגופא, ולא מבחינת חג"ת דז"א הנקרא גוף, ולא כל שכן מבחינת הלבושים המלבישים את הגוף, שהם נצח והוד. וז"ש,
כבעלה דאשתליל מכל לבושוי וכו', כי אינו משפיע בה אלא מבחינת רוח השלם שבפנימיות החג"ת הנקרא גוף. וז"ש,
ועל דא לא אתיין כל אינון שייפין לאתחברא בה, דהיינו אברי הגוף, שהם חג"ת,
אלא ברוח ממש, דהיינו רוח השלם דאו"א המלובשים בפנימיות חג"ת,
וכדין כלא איהו רעותא חדא, שהרצון דאו"א, שולט בז"א, וביסוד, ובמלכות, בבחינת רצון אחד.
