זהר

קו) אמרו חברייא לר׳ אלעזר, במה ידעת. אמר להו, סימנא יהב לי אבא, ואנא אשתמודענא ביה. אמרו ליה תינח חויא, דאשתמודעת ביה. ההוא דאתנחם ותב מחוביה, במה ידעת. אמר להו, כד הוה אזיל ההוא חויא, קשקשוי הוו סלקין, וזנבוי זקוף, ואיהו דאזיל בבהילו, רוחא חדא הוה אזיל לקבליה, והוה קארי קמיה תוב מארחך, דהא תב מחוביה ואתנחם ההוא ב״נ, וההוא חויא בישא לא הוה ציית, עד דיתנון ליה כופר בהדיה, באתריה דההוא ב״נ דאתחייב קטולא ותב. דכך אורחוי דחויא עילא ותתא, כיון דאתייהיב ליה רשו, לא תב עד דאשלים ההוא דינא בישא דאתייהיב ליה רשו למעבד, או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא בכופרא, דהא בריקנייא לא יפוק כיון דאתייהיב ליה רשו.

פירוש מעלות הסולם

קו) אמרו חברייא לר' וכו׳: אמרו החברים לר׳ אלעזר, במה ידעת. אמר להם, סימן נתן לי אבי, ואני הכרתי על ידו. אמרו לו, זה נכון אצל הנחש שהכרת בו, אבל אותו אדם שניחם ושב מעונו במה ידעת. אמר להם, כשנחש ההוא היה הולך, הקשקשים שלו היו עולים, וזנבו היה זקוף, והוא הלך בבהלה. רוח אחר הלך כנגדו, והיה קורא לפניו שוב מדרכך, כי אותו אדם שב מעונו וניחם. ואותו נחש רע לא היה מקשיב, עד שיתנו לו כופר במקום אותו אדם שנתחייב הריגה, ושב מדרכיו וניחם. כי כך דרך הנחש למעלה, דהיינו הנחש הרוחני, ולמטה, הנחש הגשמי. כיון שניתנה לו רשות, אינו חוזר עד שמשלים אותו הדין הרע שניתנה לו רשות לעשות, או שיתנו לו רשע אחר כופר במקומו. כי לא ישוב ריקם אחר שניתנה לו רשות.