זהר

קו) ותורד כדה מעל שכמה, כל הכורע, כורע בברוך. ותמלא כדה ותעל: כל הזוקף זוקף בשם. סליקת ודאי מגלותא לגבי בעלה, בהאי שעתא איהי אמרת לגבי צדיק, ותאמר שתה (אדוני) וגם גמליך אשקה, דאינון גמולי מחלב.

פירוש מעלות הסולם

קו) ותורד כדה מעל וגו׳: ותורד כדה מעל שכמה ה״ס מה שאמרו חז״ל (ברכות יב.) כל הכורע כורע בברוך, היינו שמלכות כופפת עצמה בסוד מיעוט הירח ויורדת למטה מיסוד דז״א, ואין לה מעצמה כלום אלא ממה שז״א נותן לה. ותמלא כדה ותעל, ה״ס מה שאמרו חז״ל, כל הזוקף זוקף בשם. כי ע״י הכריעה נעשתה ראויה לזווג פב״פ עם ז״א ומקבלת ממנו חכמה וחסדים יחד, וע״כ היא זקופה. כי כריעה מורה שחסרה ג״ר, והחסר ג״ר דאורות חסר נה״י דכלים, ולכן כופף רגליו, וזקוף הוא שכל ג׳ חלקי הגוף חב״ד חג״ת נה״י הם זקופים מטעם שיש לו חכמה וחסדים. עולה מן הגלות בודאי שה״ס המיעוט אצל בעלה, לזווג של פב״פ, בשעה ההיא היא אומרת אל הצדיק שהוא יסוד. ותאמר שתה אדוני, כי יסוד מאיר בחסדים בעת גדלות ומלכות בחכמה, וכשמתיחדים שניהם, גס היסוד נכלל מחכמה, ושתיה ה״ס חכמה וגם גמליך אשקה שהם שאר הספירות.
ביאור המאמר: התקונים מבאר כאן בפסוק נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים, סדר תקונם של כל המדרגות הנעשה עם עליית זו״ן וישסו״ת, לאו"א עלאין לקבל משם תקונם, דהיינו עד הדעת המייחד או״א וישסו״ת שהם נקראים חכמה ובינה או אבא ואמא. כי נודע שכל המדרגות שהן תחת או״א עלאין אינן נמצאות בגדלות רק בשעת התפלה, ואחר התפלה הן חוזרות לקטנותן, שהמלכות שוב עולה לבינה, של כל מדרגה וכולן חוזרות לקטנותן חוץ מאו״א עלאין, שבבחי׳ עצמותם, אפילו בזמן הגדלות אין המלכות יורדת מבינה שלהם, ועכ״ז אין המסך שבמלכות שולט בהם, והם תמיד בגדלות ובזווג דלא פסיק, מטעם שהם נתקנים בג״ר דבינה, החפצים בחסדים, ומחשיבים אותם יותר מחכמה. ובכדי להמשיך תקון אל המדרגות שהן למטה מאו״א עלאין, צריכים להעלותן למקום או״א עלאין שמשם יקבלו תקונם.
והתקון הראשון נעשה עם עליית המ"ן של התורה ותפלה של התחתונים שנמשכת הארה עליונה מחכמה ובינה דא״ק, המורידה את המלכות מבינה למקומה. אמנם המ״ן שלנו אינם עולים עד או״א, כי הם למעלה מהשגותינו, ותכלית עליית מ״ן שלנו הוא עד מלכות, מחמת שנשמותינו הן תולדות המלכות, אלא אחר שהם עולים עד למלכות מתחזקת המלכות ועולה עם הז״א עד הזווג של או״א וישסו״ת. וסדר עליית המ״ן עד למלכות הוא ע״י הכוונה בשם מ״ב המעלה, ששורשו הוא מג׳ הפרצופים הראשונים של א״ק, שהם גלגלתא ע״ב ס״ג דא״ק שאחר יציאת פרצוף גלגלתא מפה דא״ק נסתלקו אורותיו, ועשר ספירותיו נבחנות לד׳ אותיות הוי״ה פשוטות, אחר כך יצא פרצוף ע״ב ומילא לגוף דגלגלתא באורותיו ולכן הוא נבחן לחוי״ה מלאה בעשר אותיות: יו"ד ה״י וי״ו ה״י. ואחר הסתלקות האורות מע״ב בא פרצוף ס״ג ומילא אותו באורותיו ולכן נבחן פרצוף ס״ג להוי״ה דמילוי המילוי שיש בה כ״ח אותיות כזה: יו"ד וי״ו דל״ת, ה״י יו"ד, וא״ו אל״ף וא״ו, ה״י יו"ד. שהם ביחד מ״ב אותיות, ואלו ג׳ הפרצופים הם כתר חכמה בינה דא״ק, ובהם עוד לא היה הענין של עלית המלכות לבינה, כי עלית מלכות לבינה מתחלת בפרצוף השני דס״ג שנקרא נקודות דס״ג, ולכן אם רוצים להוריד המלכות מן הבינה. צריכים להמשיך האור מג׳ פרצופים אלו הראשונים, ומהארתם אפשר להוריד המלכות מן בינה של כל המדרגות. כי כשחכמה דא״ק מזדווגת עם בינה דא״ק, נדחה גם בבינה המלכות למקומה כמו שהיא בחכמה, ומבינה נמשכת ההארה לבינה דאצילות וכן לכל הבינות שבכל המדרגות שבכולן נמשכת ההארה וכל בחינה מבחינה שכנגדה בהמדרגה העליונה שלה.
ואחר הורדת המלכות ממקום בינה שבכל המדרגות, אז מחצית הפרצוף העליונה שנשארה בכל מדרגה מעלה אליה מחצית המדרגה שנפלה ממנה למדרגה התחתונה שלה, שהיא חצי בינה תו״מ, ועמה עולה גם התחתון, ונמצא שהמ״ן של הצדיקים שבעולם הזה, שהיו דבוקים בבינה תו״מ דמלכות דעשיה שנפלו לעולם הזה, ואחר שבינה ותו״מ אלו חוזרים ומתחברים עם כתר חכמה וחצי בינה דמלכות דעשיה למדרגה אחת, הם לוקחים עמם את המ״ן הדבוקים בבינה ותו"מ דמלכות דעשיה שנפלו לעולם הזה, ונעשים לאחד עם כ״ח וחצי בינה דמלכות דעשיה, שבהם מלובש בינה תו״מ דיסוד דעשיה, וע״י החבור דבינה ותו״מ דיסוד עם המחצית העליונה של היסוד, עולים גם המ״ן הדבוקים בהם עד שמגיעים למקום מלכות דאצילות.
ואין להקשות הרי הורדת המלכות מן הבינה מתחלת בפרצוף העליון מכולם, ומשם ההארה באה אל המדרגה הב׳ וממנה אל המדרגה שמתחתיה וכן בכולם, ממעלה למטה וא״כ איך יכולים המ״ן הדבוקים בתחתית המדרגות שהיא בבינה ותו"מ שנפלו לעולם הזה לעלות יותר ממלכות דעשיה, שהרי בעת שהם עלו למלכות דעשיה, כבר עלו בינה ותו״מ דיסוד דעשיה ואינם שם, ואיך עולים המ״ן ממלכות ליסוד. הענין הוא. כי כשנתעוררה ההארה הזו של המ״ב המעלה, יורדת המלכות מכל המדרגות בבת אחת, ואפשר לומר שזה נעשה ממעלה למטה, וכן אפשר לומר שזה נעשה ממטה למעלה. ועוד הלא יש לנו כלל שאין העדר ברוחניות, וכל השינוים הם תוספות על הצורה הראשונה והפעולה פועלת מכל הצדדים, מלמעלה למטה, וממטה למעלה.
וזה אמרו (באות ק״א) ועמודא דאמצעיתא כד סליק, לאבא ואמא, שע״י שם מ״ב אותיות יורד המלכות מן המסך המבדיל בין או״א לישסו״ת, ואז עולים ישסו״ת לאו״א ונעשים שניהם למדרגה אחת, שאו״א שה״ס כח״ב דבינה דא״א, נעשו לימין המדרגה, וישסו״ת שה״ס בינה ותו"מ שעלו נעשו לשמאל המדרגה, וגם ז״א עלה שמה עם המ״ן של התחתונים לנחתא מזונא מתמן להמשיך הארת החכמה הנקראת מזונות, הוא נעשה לדעת המייחד או״א וישסו״ת בסוד קו האמצעי שה״ס קליה סלקא על כל אינון נחלין ומבועין כי ספירות הבינה נקראות נחלין וספירות החכמה נקראות מבועין. וכד נחתא היינו אחר שישסו״ת קבלו הארת או״א ע״י היחוד הזה, אז הם יורדים למקומם, ויוצא גם בהם שני קוים ימין ושמאל, ע״י העלאת בינה ותו"מ שלהם והם במחלוקת ואינם יכולים להאיר, עד שז״א נעשה להם לקו אמצעי, ומיחד את ימין ושמאל דישסו"ת ואז נשלמים ומאירים. וזה אמרו קליה נחתא על כל אינון נחלין ומבועין דאורייתא, כי ע״י שיצאו ג׳ קוים בישסו״ת ע״י ז״א בסוד תלת נפקי מחד, אח״כ מקבל ז״א כל ג׳ הקוים בסוד חד בתלת קיימא. הה״ד נשאו נהרות ה׳, נשאו נהרות קולם, ישאו נהרות דכים.
והולך ומפרש בפרטות סדר התקון בישסו״ת ובזו״ן בזה אחר זה, נשאו נהרות, אלין ב׳ נקודין דאינון צר״י, דהיינו ימין ושמאל דישסו״ת שעולים עם הז״א עד למלכות דאו״א עלאין, ונודע שמלכות דעליון היא כתר לתחתון, נמצא שהמלכות העומדת בבינה דאו״א עלאין שאינה יוצאת משם עד גמר התקון היא נעשית כתר לישסו״ת, וה״ס נקודת החולם, בנקודות שדרכה לעמוד ממעל לאותיות שזה מורה שהנקודה שהיא החכמה אינה מתלבשת בכלים שהם האותיות, וזה אמרו מאן איהו דסליק על גבייהו בתרין דרועין שעלו בסוד שאו ידיכם קודש, דא חולם שנעשה לכתר שלהם ומשפיע להם אור החסדים דאו״א עלאין, וביה אתעבידו סגולתא דטעמים שה״ס חסדים דאו"א עלאין שהם עדיפי מחכמה כנודע.
והנה נודע שבישסו״ת נעשית ההתחלה לגילוי המוחין דחכמה, כי באו״א עלאין אינם מאירים אלא חסדים בלי חכמה, כי הם בחינות ג״ר דבינה, והם לעולם בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינם מקבלים חכמה, אלא בישסו״ת מתחיל גילוי החכמה בקו השמאלי, וע״כ נעשה בו מחלוקת והוא צריך לז״א שייחד אותם ע״י מסך החיריק שלו, וזה אמרו ומאן איהו דנחית תחותייהו בב׳ שוקים שמאחד אותם בעת גילוי המוחין שהם סוד חב״ד המאירים בעת תקון הנה״י דכלים והקומה מאירה בשלימותה כאדם העומד על רגליו וכל קומתו מגולה, דא חיריק העומד מתחת האותיות שהן הכלים. וביה אתעבידו סגול דנקודות שיש בה ב׳ נקודות למעלה כנגד ב׳ הקוים ימין ושמאל, ואחת באמצען למטה נגד הקו האמצעי. בההוא זמנא נשאו נהרות קולם שה״ס הקו האמצעי הנקרא קול, דאיהו קול יעקב. ונקרא קול השופר שהוא בעצמו כלול מג׳ הקוים בסוד אש רוח מים שבקול השופר. ולאן סלקין ליה לגבי אבא ואמא, שה״ס ישסו״ת, כנודע כי ישראל סבא נקרא אבא, ותבונה נקראת אמא. ובסוד תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא מקבל גם ז״א ג׳ קוים אלו.
אמנם זה שאנו אומרים שבעת ירידת המלכות מן הבינה אז כל עליון של המדרגה, דהיינו כ״ח וחצי בינה, מעלה אליו את בינה תו״מ שנפלו ממנו יחד עם מדרגת התחתון הדבוק באלו בינה תו״מ, אין פירושו שמעלה אליו כל עשר הספירות של התחתון, אלא כ״ח וחצי בינה בלבד, ולא את המחצית התחתונה שהיא חצי בינה ותו״מ של התחתון, מטעם שעלית התחתון לעליון הוא, מחמת שחצי בינה תו״מ דעליון נפלו בו ונדבקו עמו למדרגה אחת בעת נפילתם, שלכן בשעת חזרתם למעלה אל מדרגתם, לוקחים עמם גם התחתון הדבוק בהם, ובעת שמלכות עולה לבינה ומפלת כל חצאי המדרגות למטה ממדרגתן, הרי זה נעשה בבת אחת בכולן, ונמצא שבעת שבינה תו״מ דעליון נופלים לתחתון אין במדרגת התחתון אלא ג׳ כלים כ״ח וחצי בינה, כי מחציתו התחתונה נפלה כבר יותר למטה, ונמצא שמחצית המדרגה העליונה שנפלה למדרגה התחתונה אין לה שום מגע עם המחצית התחתונה של המדרגה התחתונה, שהרי בעת שנפלה אל המדרגה התחתונה היא ירדה מקודם יותר למטה, ולכן כשחוזרים בינה תו״מ דעליון למדרגתם אינם מעלים עמהם אלא כתר חכמה וחצי בינה דתחתון הדבוקים בהם, ולא מחצי בינה התחתונה ותו״מ דתחתון.
והנה בז״א ירדו כח״ב לבחינת חג״ת ובינה תו״מ לבחינת נה״י, ונמצא שבינה תו״מ דישסו״ת שנפלו אל הז״א לא נדבקו אלא בחג״ת שלו, שהם בחי׳ כח״ב שנשארו בדרגתו בעת הנפילה, ולא בנה״י שהם בינה תו״מ שנפלו ממנו למדרגת המלכות, שלכן בעת שבינה תו״מ דישסו״ת עולים מן הז״א אל ישסו״ת, אינם מעלים עמהם רק חג״ת דז״א בלבד, בלי הנה״י, ולכן אע״פ שכל המוחין והאורות שהתחתון גורם לעליון מקבלם גם התחתון, משום הכלל תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא, עכ״ז אין ז״א לוקח אלו המוחין עתה בעת שהוא במקום ישסו״ת, כי אין שם כל הפרצוף דז״א אלא כח״ב שלו, שהם חג״ת, בלבד, ונה״י שלו אינם שם, והחסר נה"י דכלים אין לו ג״ר דאורות כי אין לו כלים להלבישם, וע״כ אינו יכול לקבל עתה את חב״ד דאורות שיצאו על ידו בישסו״ת, אלא מקבל הארת כלים בלבד, ויורד מישסו״ת למקומו, ומוריד את המלכות מן הבינה שלו, ומעלה אליו את הנה״י שלו, והם מתחברים עם החג״ת שלו לפרצוף אחד, ואז חוזר פעם שנית אל ישסו״ת ומקבל שם את מוחין דחב״ד שהשאיר שם, ואז כלים דחג״ת נעשו לחב״ד, וכלים דנה״י לחג״ת, ויוצאים לו נה״י חדשים, ואז יורד שוב מישסו״ת במוחין שלמים של חב״ד. (עיין במראות הסולם פרשת עקב אות י״ד) והנה נצח הוד דז״א, מתחלה הם במוחין דאחור, ואז הם אחד, ואינם נפרדים להיות ימין ושמאל בצורת צירי רק בבוא המוחין דג״ר. (עיין תע״ס חלק ט״ו תשובה פ״ו) וזה אמרו (באות ק״ג) וכד נחית, נחית בתרין נקודין דאינון שבא, היינו ששניהם נ״ה שהם תרי ירכי קשוט. שהם עומדים בצורה של שבא שתי נקודות זו למעלה מזו, הה״ד ישאו נהרות דכים, ומפרש למה כתוב ישאו, ולא נשאו, שהוא מלשון משא כמו שכתוב על כתף ישאו, להיות שכל המדובר כאן בענין נצח הוד, היא בעיקר על גילוי חכמה שבהם, שבנצח מאירה ממטה למעלה, ובהוד ממעלה למטה, ויש להבין איך אפשר שתמשך החכמה ממעלה למטה, והלא זה עון חמור, והוא חטא של עץ הדעת, (זהר בראשית ב׳ אות רפ״ז) אמנם הענין הוא, כי בהוד נמצא קיבוץ כל הדינים הקשים שנגרמו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה, וכשהוד מגלה דינים אלו, מתגלה עמהם גם הגורם להם, דהיינו עצם המשכת החכמה, מלמעלה למטה, שגרם לדינים הללו, ונמצא שעיקר הגילוי הוא אל הדינים והחכמה נמשכת מאליה, שבאופן זה היא קדושה, ואין בה איסור, ולכן בעת הזווג שצריכים לגילוי חכמה מלמעלה למטה, מתגלה ההוד, והוא מגלה החכמה שמה ע״י הדינים, וז״ס כתף שהוא מקום אחוריים. ומשא כי הדינים הם למשא. ואבא נחית בצדיק וכו׳ כי יסוד אבא שהוא ארוך בחכמה, מאיר ביסוד דז״א הנקרא צדיק, כי שם חלקת מחוקק ספון היינו סוד משה רבינו שהיה מחוקק, והארת משה הוא יסוד דאבא, קשורא דתרין ירכין וכו׳ כי יסוד הוא המכריע ומקשר את הארת החסדים שבנצח עם הארת חכמה הנקרא ים שבהוד. ונקרא דכים. דך דכליל כ״ד אתוון דיחוד תניינא שה״ס הארת חכמה שבמלכות, בסוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהם כ״ד אותיות עליה אתמר אל ישוב דך נכלם, כי השבת והפכת מלת דך היא כ״ד שהוא כלי לקבלת החכמה, שנקראת מים או ים, וכשממשיכים החכמה ממעלה למטה בלי לבוש החסדים היא עלובה ונכלמה ויש בה אחיזת החצונים, וכן דך איהו בכ״ד ספרין דאורייתא, היינו כשהארת החסדים היא בלי חכמה היא דלה ועניה והיא בבחי׳ הארת ו"ק לבד, ושכינתא היינו המלכות שהיא הכלי והמקום לגילוי החכמה נאמר בה וכד״ה על שכמה. שיש לה הרצון לקבל חכמה, והולכת עם הכד לשאב ממעין החכמה.
והנה נודע כי רק מחזה ולמעלה של המלכות יש פני אדם וראויה לזווג עם ז״א, אבל מחזה שלה ולמטה היא חסרה פני אדם, ואין שם מקום זווג אלא ע״י התכללות בהארה מבחינת החזה שלה ולמעלה, כי כל בחי׳ עולה אל הבחינה שכנגדה בעליון ולפיכך עולה בחי׳ חזה ולמטה של פני אדם לבחי׳ של מחזה ולמעלה של זו״ן. (זהר בראשית א׳ דף פ״ה בסולם ד״ה ביאור) וזה אמרו וכד צדיק שהוא יסוד העומד מחזה ולמטה, איהו מלא מעמודא דאמצעיתא היינו שנכלל מבחי׳ פני אדם שמבחינת החזה ולמעלה, דאתמר ביה ותמלא כדה ותעל היינו שהארת החכמה שבו מאירה ממטה למעלה כדרך החסדים שמאירים רק ממטה למעלה שז״ס ותעל. סליקת האי נקודה דאיהי חד שורוק על תרין דאינון שבא ואתעבידו שורוק. של ג׳ נקודות זו תחת זו בקו א׳ שה״ס קו שמאל של המלכות הכלול מכל ג׳ קוים. (לעיל אות צ"ז). והנה יש ב׳ זווגים בזו״ן, א׳ להמשכת קומת חכמה שזה נקרא יעקב או עמודא דאמצעיתא. ויש בהם זווג תחתון להמשכת חסדים הנקרא יוסף או צדיק, וזה אמרו בתר דאיהו מליא מסטרא דיליה להמשכת אור החסדים, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא, להמשכת קומת חכמה, אתמר בשכינתא ותמלא כדה ותעל כי היא מאירה הן בחכמה והן בחסדים, אלא שהארת החכמה מלובשת בחסדים ומאירה ממטה למעלה כטבע החסדים. עיין בזהר חדש שיר השירים (אות חרט״ז) שבעת שז״א ומלכות הם פנים בפנים בקומה שוה, אז מאירות הנקודות שבא שורוק, שהן ימין ושמאל של המלכות בבחי׳ קו אחד, בצורת צירי סגול של הז״א דהיינו שהיא בתקון ג׳ קוים כמו ז״א.
והנה בכדי שהמלכות תוכל להאיר אל התחתונים נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתמעט עצמה מן המדרגה הגדולה ההיא להיות שוה עם ז״א ולקבל מבינה כמו ז״א, אלא שתרד למטה מיסוד דז״א כמו שהיתה משורשה, דהיינו למטה מכל מדרגת הז״א, זהו שאומר כאן (אות ק"ו) ותורד כדה מעל שכמה ה״ס משאחז״ל (ברכות יב.) כל הכורע כורע בברוך שמורה על המלכות שהיא כפופה דהיינו חסר ראש וג״ר, כי כפיפת הברכים מורה על חסרון נה״י דכלים וג״ר דאורות הנקראים ראש, והכריעה היא בברוך שע״י הכריעה היא משיגה חסדים הנקראים ברכה, ועי״ז שמקבלת אורותיה מז״א שה״ס הקו האמצעי נמצאת החכמה שנותן לה כלולה בחסדים והיא יכולה להאיר, אז נאמר עליה ותמלא כדה ותעל, ואז היא נזקפת שכל ג׳ חלקי הגוף חב״ד חג״ת נה״י הם זקופים, בסוד כל הזוקף זוקף בשם שהוא הקו האמצעי הכולל חכמה וחסדים יחד, סליקת ודאי מגלותא לגבי בעלה כי נעשתה ראויה לזווג עם ז״א פב״פ, בהאי שעתא איהי אמרת לגבי צדיק, ותאמר שתה וגם גמליך, כי אז היא יכולה גם להאיר לתחתונים הן חכמה והן חסדים.
נמצא שיעור הכתוב נשאו נהרות ה׳, נשאו נהרות קולם, ישאו נהרות דכים. כי מפרש נהרות מלשון הכתוב הביטו אליו ונהרו, שהוא מלשון אורות, אשר נשאו נהרות ה׳ ה״ס עליית זו״ן וישסו״ת למקום או״א עלאין, שנקראים הוי״ה ונשלמים שם בחסדים דאו״א עלאין שהם תמיד בגדלות ובזווג דלא פסיק וה״ס טעמים כנ״ל. נשאו נהרות קולם ה״ס ירידת ז״א וישסו״ת למקומם, וע״י המסך דחיריק שבז״א שה״ס הקו האמצעי הנקרא קול, מתייחדים ב׳ הקוים ימין ושמאל שבישסו״ת ויוצאים שם ע״י ז״א ג׳ קוים חב״ד, וע״כ בסוד תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא, מקבל גם ז״א ג׳ קוים אלו. ישאו נהרות דכים, ה״ס הזווג של זו״ן למטה מחזה במקום נה״י ששם מאירים החסדים המגולים בחכמה, ונהפך הצירוף מדכים לכדים מלאים בחכמה המאירה ממטה למעלה כטבע החסדים בסוד הכתוב ותמלא כדה ותעל.