קה) גם נבאר בחי' השדיים האלו בבחי' שם אהי'ה, ונבארהו במ"ש איך יש ג' אהי'ה דיודין אלפין ההין, והם בג"ת שבה, וזה התחתון הוא במילוי ההין ואין בו רק ט"ל אותיות, כי הא' הוא דיודין, הב' באלפין, ובכל א' מ"א אותיות: בפשוט, ובמילוי, ובמילוי המילוי. ושם נתבאר, כי ב' אהי'ה התחתונות שבג' הראשונות הנה בשעת הזרעת הטיפה של אודם עולים למעלה באהי'ה הא' דיודין.
קה) ג' אהי'ה דיודין אלפין ההין והם בג' תחתונות שבה וזה התחתון הוא במילוי ההין. כלומר, אהי'ה דההין הם בג"ת שלה, ושאר ב' אהי'ה פירש לעיל, שאהי'ה דיודין הוא בג"ר שלה, ואהי'ה דאלפין הוא בחג"ת שלה, כנ"ל חלק י' אות קי"ד.
הזרעת הטפה של אודם עולים למעלה באהי'ה הא' דיודין וכו' וכמו כן אהי'ה הא' דיודין יורד ומתלבש באהי'ה הב' דאלפין. פירוש כי בהזרעת הטפה לסוד העיבור, היו או"א מתלבשים בכלים החיצונים שלהם, דהיינו בבחינת העביות דשורש, שהוא עביות דכתר, המוציאה קומת נה"י באור הנפש. ולפיכך נבחן, אשר ב' האהי'ה תחתונים שהם דההין ואלפין, דהיינו נה"י וחג"ת, עלו אל אהי'ה דיודין, שהוא בחינת כחב"ד שלה, שפירושו ראש וכתר, כי לא נזדווגו רק על עביות הכתר. אמנם כאן, שהזווג הוא לצורך קומת הרוח דז"א, שאז צריכים או"א להתלבש בכלים האמצעים שלהם, ששם בחינת העביות דבחי"א, המוציאה קומת חג"ת. לפיכך צריכים אהי'ה דיודין, וכן אהי'ה דההין, לעלות לאהי'ה דאלפין, שהם בחינת חג"ת דאו"א, דהיינו הכלים האמצעים שלהם, ששם בחינת העביות דבחי"א כנ"ל, באופן שנעשה הזווג בבחינת אהיה דאלפין.