תוכן

קה) בדרוש שלוח הקן תבין, כי ג' היחודים שיש בזו"ן, הנק' נ"ר, והם: הוי"ה אהי"ה, הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה אדנ"י, הוא כנגד ג' פרצופים שיש בנוק' דז"א. או הי"ס דאחור, שהם בחי' עיבור שלה. בעמידה דלחש, שהיא למטה בנה"י שבו, שהוא ג"כ פרצוף שלו דעיבור ואז חבורם פב"פ, נק' הוי"ה ואדנ"י. וכשהזווג הוא בסוד פרצוף שלו דיניקה, עם פרצוף שלה דיניקה, שאז הוא נק' חג"ת דז"א, ועד שם עולה היא ג"כ כנזכר בחזרת העמידה, ואז חבור הוי"ה ואלהי"ם. וכשהזווג הוא פב"פ, בבחי' פרצוף דגדלות שבו. עם פרצוף גדלות שבה, שאז נק' חב"ד דז"א, ועלתה עד שם, ואז הוא חבור הוי"ה ואהי"ה, שכבר היא בבחי' בינה הנק' אהי"ה שלימה, בי"ס דגדלות. ואז הוא בעת נפילת אפים שנבקע היסוד בויעבור. או נלע"ד שאינו אלא בשחרית דשבת. ועיין במקומו ותראה, כי בכל עמידה דלחש דחול דשחרית, יש זווג. וא"כ איך אין זווג אלא בנפילת אפים. ובזה יתורץ, כי בכ"א יש זווג, אלא שהזווג העליון הוא בנפ"א, ואינם יעקב ורחל הקטנים דלחש, והבן זה מאד.