תוכן

קה) העתק ממהרח"ו זלה"ה, לבל יפול לב האדם בהתעסקו בחכמה זאת, כמ"ש כל מאן דעייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי, פשטי הדברים: שהנכנס בחכמה זאת, צריך שידע לכנוס ולצאת. אמנם מי שרוצה לכנוס, ולא ידע לצאת, וכמעשה דד' שנכנסו לפרדס, שר"ע א' מהם, שידע ליכנס, וידע לצאת. כי הכיר והשיג הדבר על בוריו. אמנם אחרים, נכנסו, ולא השיגו, ולא ידעו לצאת מתוך החקירה הזאת בשלום. ולזה כפר אלישע אחר. והנה בסבא פ' משפטים (אות קכ"ב), אמר, בר יוחאי לעייל וליפוק וכו'. לכן אסור לעסוק בחכמה הזאת אם לא שכבר נכנס בחקירות, ויצא בשלום, ולא נשאר בתוכו מבוכות וספקות. ונלע"ד, שאין הכונה כפשוטו, שא"כ לא ימצא בדור הזה כמו רשב"י שיבאר לו ספיקותיו. לכן לעד"נ, שגם אם האדם מובטח, שאעפ"י שיראה לו כמה ספיקות, ודברים תמוהים, יאמר בלבו רק מחסרון שכלי אני לא משיג, ולא שח"ו בדבר עצמו יש פקפוק, לזה האיש מצוה ללמוד עמו, שמתוך כך מתוך שלא לשמה, בא לשמה. ואין אסור, אלא למי שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך, ויבא לידי כפירה ח"ו, וזה בחשבו כי הוא חכם גדול, ואין העדר מצדו עכ"ל.