חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

אות קה

זהר

קה) ויתבא תמן כל ההוא זמנא דיתבא, מתלבשא תמן בדיוקנא דהאי עלמא. ובריש ירחי ושבתי, כד בעאת לסלקא, צדיקייא דבגנתא דעדן, יהבין לה פנקס סימנא, וסלקת בההוא עמודא, ופגעת באינון נטרי חומות ירושלם, אי זכאה, פתחין לה פתחא ועאלת. ואי לא, נטלין מינה ההוא פנקס ודחיין לה לבר. תבת לגנתא, ואמרה מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו'. נשאו את רדידי מעלי. דא איהו פנקס סימנא, דנטלי מניה, שומרי החומות. אלין אינון נטרי חומות ירושלם .

פירוש הסולם

קה) ויתבא תמן וכו': ויושבת שם כל הזמן שיושבת ומתלבשת שם בצורה של עולם הזה. (כנ"ל בהק' הזהר דף קי"ג אות ק"ט ע"ש בהסולם) ובראש חודש ושבת כשהיא רוצה לעלות לג"ע העליון, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה מכתב סימן. והיא עולה דרך אותו עמוד שבאמצע גן עדן התחתון. (כמ"ש באורך לעיל בראשית ב' דף י"ד ד"ה ביאור ע"ש.) והיא פוגשת את שומרי חומות ירושלם. אם היא זוכה, פותחים לה הפתח ונכנסת. ואם לא, לוקחים ממנה את מכתב הסימן, ודוחים אותה לחוץ. והיא אומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו', נשאו את רדידי מעלי וגו'. רדידי, זהו מכתב הסימן שלקחו ממנה אותם שומרי החומות, שהם שומרי חומות ירושלם.
ביאור המאמר. כי המיתה באה לעולם מכח חטא עצה"ד, שגילה הנקודה דמדת הדין של המלכות, (כנ"ל בפרשת נח דף ק"ח ד"ה פירוש) שאין לה תקון בשתא אלפי שני, וע"כ אין צדיק בארץ שלא יחטא. ואפילו זכה האדם להמשיך נפש רוח נשמה במעשיו הטובים, מ"מ יש כח למלאך המות לגלות הנקודה דמדת הדין הגנוזה בשורשו ואז הוא מת. כי בכל מקום שנגלתה נקודה זו מסתלקים אורות החיים משם. ואחר שתא אלפי שני, כשתתוקן נקודה הזו, אז נאמר ובלע המות לנצח.
אמנם מדת הדין הזה שה"ס צמצום א' אינו שולט רק על המלכות לבדה ולא כלום על ט"ר. ולפיכך הוא שורה רק על הגוף הנמשך ממלכות הזו, וכן על הנפש שה"ס אור המלכות שממנו נבנה הגוף, (כנ"ל באות צ"ו) אבל לא על רוח ונשמה שה"ס ט"ר, כי הרוח ה"ס ז"א הכולל חג"ת נה"י, והנשמה, ה"ס אור הבינה הכולל ג"ר, כי הם אינם נפגמים כלום, אלא פורחים מהגוף ומסתלקים לשורשם, ומכל מקום יש הפרש מרוח לנשמה, כי רוח, ה"ס אור ז"א. שהוא מקיים את הנפש (כנ"ל באות צ"ט) וע"כ יש לו התכללות מן המלכות הזו דמדת הדין. וע"כ אינו יכול לעלות תכף לשורשו אלא שצריך למיתוק מחדש מן הבינה. אבל הנשמה שהיא אור הג"ר אין לה שום מגע עם מלכות הזו דמדת הדין וע"כ אינה צריכה שום מיתוק, וע"כ בעת מיתת הגוף היא עולה תכף לשרשה. באופן שיש ג' הבחנות ביניהם, א) הנפש והגוף, שעליהם רובץ כח מדת הדין בזה, שנגלה עם המיתה, המכונה קבר. ב) הרוח, שיש לו תקון לחזור לשורשו על ידי שמקבל מיתוק מהבינה. ג) הנשמה שבלי שום מיתוק, היא עולה תכף לשורשה.
וזה אמרו, וכד מית בר נש בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין. כי קברא ה"ס כח מדת הדין שבמלכות שממנו מת האדם, ושם הוא נעול עד תחה"מ בסו"ה בפתחי את קברותיכם וגו'. והוא רובץ בעיקר על הגוף שה"ס מלכות הזו, ועל הנפש שה"ס אור המלכות המקיים את הגוף. וע"כ הם בקברא. וז"ש כד האי רוחא נפקת מהאי עלמא, ועאלת בנו מערתא דאדם ואבהן תמן אינון יהבין לה פנקס סימנא: כי אותו הקליפה הקשה שה"ס קבר אינו שולטת על הרוח אלא שצריך מיתוק מחדש מבינה, כנ"ל, וע"כ הוא נכנס במערת המכפלה, שה"ס מקום המיתוק של ב' ההין יחדיו, שהם מלכות ובינה. ומיתוק זה מכונה בשם פנקס. שפירושו אגרת מקופלה, על דרך שאמרו בעובר במעי אמו, שמקופל כפנקס ראשו על ברכיו. (נדה ל' ע"ב) וזה יורה על עלית נה"י לחג"ת ג' גו ג'. (כמ"ש בתע"ס חלק י' דף תתפ"ד אות ל"ו ע"ש) וכשהרוח מקבל פנקס זה מאדם והאבות סימן הוא שנתמתק בהבינה, די צרכו, ואז ועאלת לגבי גנתא דעדן וכו' המאן פנקס סימנא ופתחין לה. והיינו גן עדן התחתון. כי גן ה"ס מלכות. וכשהוא מתוקנת להיות לגמרי באורות הבינה, הנקראת עדן, נקראת המלכות גן עדן. ואז נבחן בה ב' כלליות, א) כללות הבינה במלכות, שה"ס גן עדן תחתון. ב) כללות המלכות בבינה שה"ס גן עדן עליון. (כמ"ש לעיל בראשית ב' דף ה' ד"ה היכלא) ושם מדבר בדרך כללות מרוח ונשמה יחדיו וכאן מדבר בפרטות. וע"כ אומר שרק הרוח עולה לג"ע התחתון.
וז"ש ובריש ירחא ושבתא וכו' יהבין לה פנקס סימנא. כי בר"ח ושבת הרוח עולה לג"ע העליון, וע"כ צריך מיתוק ב' בהבינה, וה"ס פנקס סימנא דיהבין לה צדיקייא די בגנתא דעדן. וכ"ז אמור רק בהרוח, שצריך לאלו המתוקים בבינה אבל הנשמה אומר (באות ק"ג) ודא סלקא לעילא מיד, כי אינה צריכה למיתוקים כמבואר.