זהר

קה) זמין למלאכי מרומא לברכא ליה, דכתיב ברכו יי' מלאכיו וגו', ועד לא אתו ישראל, מלאכי מרומא הוו עבדי ושלמי עשיה. כיון דאתו ישראל, וקיימו על טורא דסיני, ואמרו נעשה ונשמע, נטלי עשייה ממלאכי השרת, אתכלילו בדברו. ומכדין, עשיה הות בארעא דישראל בלחודייהו, ומלאכין קדישין בלחודייהו. ישראל גמרין ושלמין עשייה. וע"ד גבורי כח עושי דברו בקדמיתא, ולבתר לשמוע. זכאין אינון ישראל, דנטלו עשייה מנייהו, ואתקיים בהו.

פירוש הסולם

קה) זמין למלאכי מרומא וכו': הזמין את מלאכי מרום, לברך לו, שכתוב, ​ברכו ה' מלאכיו וגו'. ומטרם שבאו ישראל, מלאכי מרום היו עושים ומשלימים את העשיה. כיון שבאו ישראל ועמדו על הר סיני, ואמרו ​נעשה ונשמע, לקחו העשיה ממלאכי השרת. נכללו בדברו. ומאז, היתה עשיה בארץ ישראל בלבדם, ומלאכים הקדושים בלבדם. וישראל גומרים ומשלימים העשיה. ועל כן, גבורי כח עושי דברו היו בתחילה מטרם שבאו ישראל, ולאחר כך, שבאו ישראל, היו המלאכים רק לשמוע בקול דברו, אבל עושי דברו היו ישראל. אשרי הם ישראל שלקחו מהם העשיה, ונתקיימה בהם.
כבר ידעת שכל העולמות אינם באים אלא לתקון המלכות. ותקונה הראשון הוא עליתה והתערבותה בבינה. שלולא זה לא היתה ראויה לקבל כל אור (כנ"ל ב"א דף ז' אות ג' ד"ה וכבר) וכל המלכות מראשה עד סופה מעורבת עם כלים דבינה, אבל יש הפרש בין מחזה שלה ולמעלה, ששם עיקרם הם מכלים דבינה, לבין מחזה שלה ולמטה, ששם עיקרם הם מכלים של עצמה. ונודע, שהמלכות נקראת דבר ה', וכן היא נקראת עשיה. והבינה נקראת שמיעה. ולפי הנ"ל תבין, שמחזה ולמעלה ששם הכלים דבינה היא נקראת בבחינת לשמוע בקול דברו, דהיינו שמיעה שבמלכות, כי דברו, היא מלכות, ולשמוע, היא בינה. ומחזה ולמטה היא נקראת עושי דברו. דהיינו עשיה שבמלכות, כי דברו היא מלכות ועושי הוא עשיה.
והנה המלאכים וישראל הם תולדות המלכות. שעליהם מוטל לתקן את שרשם, אלא שהמלאכים יוצאים מזווג דנשיקין דז"א ומלכות, שה"ס מחזה ולמעלה דמלכות, ששם הכלים הם בעיקר מבינה. ששם סוד השמיעה. ונשמות ישראל יוצאות מזווג דיסודות דז"א ומלכות, שה"ס מחזה ולמטה דמלכות ששם הכלים הם בעיקר ממלכות. ששם סוד העשיה. והנה מטרם שבאו ישראל, היה מוטל כל התקון של המלכות על המלאכים, שהיו צריכים להשלים התקון של מחזה ולמטה של המלכות. אע"פ ששורשם הוא מחזה ולמעלה בלבד, כי לא היה מי שיתקן את המחזה ולמטה. וז"ש, ועד לא אתו ישראל, מלאכי מרומא הוו עבדי ושלמי עשיה, והיו המלאכים הן בבחינת לשמוע בקול דברו, שהוא מחזה ולמעלה של המלכות, והן בבחי' עושי דברו, שהוא מחזה ולמטה של המלכות, כיון דאתו ישראל וקיימו וכו' נטלי עשיה ממלאכי השרת. שלקחו עליהם התקון של מחזה ולמטה דמלכות, ששם בחינת המלכות עצמה שנקרא עשיה. אתכלילו בדברו, שהוא כללות פרצוף המלכות, ונעשו בבחינת עושי דברו. דהיינו לתקן את המחזה ולמטה של המלכות ששם בחינת עושי דברו. ומכדין, עשיה, שהוא מחזה של המלכות הות בארעא דישראל בלחודייהו. שכל המקום הזה הוא חלקם של ישראל בלבד, משום שמשם שורשם. ומלאכין קדישין בלחודייהו, דהיינו המקום שמחזה ולמעלה שהוא חלקם של המלאכים בלבד, שמשם שורשם. כנ"ל. ישראל גמרין ושלמין עשיה. ועל ישראל מוטל לגמור את גמר התקון של מחזה ולמטה של המלכות. וע"ד, גבורי כח עושי דברו, הנאמר במלאכים זה היה בקדמיתא, מטרם שבאו ישראל. ולבתר, אחר שבאו ישראל, לשמוע, נשאר אל המלאכים רק לשמוע בקול דברו בלבד. ולא יותר, כי עושי דברו לקחו מהם ישראל.