זהר

קד) אתו רבי אלעזר וחבריא, ונשקו ידוי. הוה תמן רבי אבא, אמר, אלמלי לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא, די לן. בכה ואמר, ווי ר', כד תסתלק מעלמא, מאן ינהר ויגלי נהורין דאורייתא. מלה דא, בחשוכא אתטמר עד השתא, דנפק מתמן, והא נהיר עד רום רקיעא, ובכרסיא דמלכא רשים, וקב"ה חדי השתא בהאי מלה. וכמה חדו על חדו, אתוסף מקמי מלכא קדישא. מאן יתער מלי דחכמתא בעלמא דין כוותיך.

פירוש הסולם

קד) אתו רבי אלעזר וכו': באו ר"א והחברים ונשקו ידיו של ר"ש, היה שם ר' אבא, אמר, אם לא באנו לעולם אלא לשמוע דבר זה היה די לנו. בכה ואמר, אוי לנו רבי, כשתסתלק מן העולם, מי יאיר ויגלה אורות התורה. דבר זה (דהיינו השאלה שבאות נ"ג) היה נסתר בחשך עד עתה שיצא משם, והרי הוא מאיר עד רום הרקיע, ורשום בכסא המלך, והקב"ה שמח עתה בדבר זה. וכמה שמחה על שמחה נתוסף לפני המלך הקדוש. מי יעורר דברי חכמה בעולם כמותך.