תוכן

קד) ואמנם הטעם שאין אנו רוחצים הזרועות, הוא במה שנתבאר באדרא נשא, על חוטמא דז"א, ראית ביה תרין נוקבין וכו', ושם נתבאר כי בחוטם דז"א, שם מתקבצות כל הגבורות שבו, ושני נקבי החוטם הם שתי אותיות ראשונות דמנצפ"ך סתומות, כזה: ם, שהיא מ"ם סתומה מימין, ונו"ן הפוכה משמאל בנקב השני. ומן חוטם א"א נמשך רוחא דחיי אל ז"א, והנה אותו הנקב השני דחוטם דז"א, הנרמז באות נ' הפוכה, הוא מתפשט בזרוע ז"א השמאלי, ששם בחי' המלכות, בסוד תפילה של יד וע"כ זרוע דז"א הוא סתום, ואין בו פתח פתוח כמו בקו האמצעי שהוא הגוף, וע"כ הזרוע הוא צורת ן' פשוטה דמנצפ"ך. ולעת"ל ימשך ג"כ רוחא דחיי, מחוטמא דמעתיקא קדישא דרך הזרוע של ז"א, ואז יתבסמו דיני הזרועות וגבורותיו, ואז ימשך דרך שם ההוא רוחא דחיי אל המלכות, שהיא תפילה דיד הניתנת בזרוע, והיא הנקרא מלכא משיחא, הנזכר באדרא רבא.