תוכן

קד) ומהו ענין חותם זה, ולמה נבחרו ג' אותיות אלו לחותם. כי כמו שת"ת בעשר ספירות, מכריע למעלה בסוד הדעת, ובאמצע בסוד ת"ת, ולמטה על ידי היסוד. ולפיכך נקרא ת"ת אמת, ראש הספירות, ואמצען, וסופן, כי הוא מכריע בראש הספירות, ובאמצען, ובסופן. כן בכל ספירה וספירה, אחר שהיא כלולה מעשר, ת"ת שבה, מכריע בה למעלה, בסוד הדעת שבה, ולמטה בה בסוד יסוד ומלכות, ובאמצעה בסוד תפארת. וזהו חותם, שבו נחתמו כל הספירות בכלל, וכל ספירה בפרט בעצמותה, להיות לה מכריע למעלה בראשה, ובסופה, ובאמצעיתה. וכן בבינה עצמה, כאשר נחקקו בה האותיות, בסוד עשר שבה, בחכמה שבה שבעה, ובבינה שבה שבעה, ובדעת שבה שמנה. וכן בחסד שבה שבעה, ובגבורה שבה שבעה, ובת"ת שבה שמנה. וכן בנצח שבה שבעה, ובהוד שבה שבעה, וביסוד שבה שמנה. בסוד נשמה ורוח ונפש. ובמלכות שבה נעשה להם גוף, לשיתלבשו בהם נשמה ורוח ונפש וכל זה בבינה עצמה. הנה אות א' מכרעת לכולם למעלה, בסוד הדעת. ואות מ' מכרעת בכולן באמצע, בסוד ת"ת. ואות ת' מכרעת בכולן למטה, בסוד ת"ת, על ידי יסוד במלכות. וכיון שאם הבנים היא כך, כולם נחתמו בחותמא ע"ד זה, כי ממנה יצאו. וזמ"ש דאנא חותמא דגושפנקא דילך אמת, ואת אתקריאת אמת, שהוא ת"ת שבבינה, המכריע בכל חלקיה. ואמרה ת', שראוי שיברא העולם שהם ו' קצוות דז"א, בסוד ת"ת, על ידי היסוד שהוא המכריע האחרון שבבינה, ומשם ימשך להם האור להחיותם. ואמר לה קב"ה שהיא בינה, שעם היותה קדושה ממקום הקדש, הנה מצד היותה הכרעה אחרונה, הרחמים מועטין, והדינים גוברים, וימשך ממנה מיתה לאנשים צדיקים, שקיימו התורה מאלף ועד תי"ו על ידה, מפני שלא מיחו ברשעים כנודע. ולפי שהכרעה אחרונה, שם הדינין גוברים ביותר, ושמה הרשע, וצריך הכרע' לצד הטוב, ולמחות ברשעים, והם לא עשו כן נענשו בה. וזמ"ש, וברשימו דילך ימותון. ועוד שגם הכרעה זו אחרונה, תהיה לצד דינא תקיפא, כי שם מקומה, ותהיה חותמא דמות. ולפיכך אין ראוי לברא העולם בהארה זאת המועטת, כי יגברו הדינין, ויתקלקל העולם.