זהר

קד) ואליהו ורבנן ומארי מתיבתאן, הכא רמיז, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. דאיהו קשור בקשורא דתפלין דיד, ואסור בתפלין דרישא, כד לית ליה בן למפרק ליה, מסטרא דבן י"ה. בההוא קשירו איהו אח חבוש ואסור, דלית ליה רשו למפרק ית גרמיה, דאיהו ד' עצמו דאח, עצם מעצמי קרא לה לגביה, בקרקפתא דתפלין דרישא. ובשר מבשרי קרא לה מסטרא דלבא.

פירוש הסולם

קד) ואליהו ורבנן ומארי וכו': ואליהו ורבנן וראשי הישיבות שמעו. כאן רמוז, אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, שהוא, ז"א, קשור בקשר תפלה של יד, ואסור בתפלה של ראש, בשעה שאין לו בן, דהיינו איש שיעבוד להקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס שנקרא בן להקב"ה, שיגאול אותו מצד בן י"ה. כלומר אם המניח תפלין אינו מרכבה לבן י"ה, שהוא ז"א, דהיינו שאינו מכוין לעשות נחת רוח ליוצרו כמו בן העובד אצל אביו שלא ע"מ לקבל פרס, נמצא שבאותו קשר של תפלין, הקב"ה הוא אח חבוש ואסור, שאין לו רשות לפדות את עצמו, שהוא ד' דאחד, שהוא עצמו של אח דאחד, שהוא ז"א. עצם מעצמי קורא אותה ז"א בקרקפתא דתפלין של ראש. ובשר מבשרי קרא אותה מצד הלב.
פירוש כי הע"ס כח"ב תו"מ מכונים מוח עצמות גידין בשר עור, ונמצא עצם רומז על חכמה, ובשר רומז על ת"ת. וז"ש עצם מעצמי קרא לה לגביה מצד קרקפתא דתפלין, של ראש, שהוא חכמה. דאיהי ד', עצמו דאח. כי המלכות נקראת ד' דאחד, בשעה שהיא מבחינת השמאל, שהיא חכמה בלי חסדים. ואע"פ שהיא דלה וריקה, כי החכמה אינה מאירה בלי חסדים, עכ"ז היא עצמו דאח, שהיא בחינת עצם שהיא חכמה. ובשר מבשרי קרא לה מסטרא דלבא, דהיינו מבחינת הת"ת, ששם הלב, כי בשר היא ת"ת כנ"ל.