זהר

קד) קלא אתער, זילו אתכנשו, הא אהליאב קאים על קיומיה, וכל אינון קתדראין קמיה. לשעתא פרחו כלהו, ולא חמו מדי, אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא. חמו פתחא אחרא, עאלו תמן, חמו היכלא חדא, עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין, וחמו חד משכנא מרקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא, ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא, דלא יכלין עיינין לאסתכלא, מתמן ולהלאה לא חמו כלום.

פירוש הסולם

קד) קלא אתער זילו וכו׳: קול התעורר ואמר, לכו התאספו, הנה אהליאב עומד על מעמדו, וכל אלו הכסאות לפניו. כרגע פרחו כולם ולא ראו כלום. נשארו לבדם תחת אילנות הגן. ראו פתח אחר. נכנסו שם. ראו היכל אחד. נכנסו וישבו שם. שני עלמים היו שמה. נשאו עיניהם וראו משכן אחד מרוקם בכל מיני ציורים וצבעים שבעולם, ועליו פרוש פרשת אור מנוצץ, שהעינים לא שלטו להסתכל. משם ולהלאה לא ראו כלום.