זהר

קד) אדהוו יתבי, הא חויא רברבא אתי בתוקפא דשמשא, ואעבר קמייהו. א״ר ר״א, חויא חויא, סטי לך מאורחך, דהא תב ההוא גברא ואתנחם על מה דעבד, ולא יוסיף למעבד ההוא מלה. תווהו חברייא. א״ר אבא, מאי הוא. אמר לון שתוקו. א״ר אלעזר, חויא חויא, לבתר דלחישו לך מן שמיא, אתנחם ההוא גברא, ושוי ברעותיה דלא יתיב ביה לעלמין. סטי לך מאורחך. קם חויא בקיומיה, ולא נטיל הכא והכא. תב כמלקדמין, א״ל, חויא חויא, ידענא מה דאת בעי, תוב מארחך, דהא עכו״ם חייבא אתי, דעביד ביש לחד יודאי, והא הוא נאים שכיב במערתא דילך, זיל וקטליה. מיד אהדר ההוא חויא, ודלג דלוגין קמייהו.

פירוש מעלות הסולם

קד) אדהוו יתבי הא וכו׳: בעוד שהיו יושבים, הנה בא נחש גדול בגבורת השמש ועבר לפניהם. אמר לו ר׳ אלעזר, נחש נחש, נטה מדרכך, כי אותו אדם כבר שב וניחם על מה שעשה, ולא יוסיף לעשות דבר ההוא, תמהו החברים. אמר ר׳ אבא, מה זה. אמר להם ר׳ אלעזר, שתקו. אמר ר' אלעזר, נחש נחש, אחר שלחשו לך מן השמים, שתהרוג אותו אדם, התנחם אותו אדם, ושם ברצונו שלא ישוב לאותו חטא לעולם. סור לך מן דרכך. קם הנחש על עמדו, ולא הלך לכאן ולכאן, שב ר״א כמתחלה, ואמר לו נחש נחש, יודע אני מה שאתה רוצה. חזור מדרכך, כי הרי גוי רשע בא, שעשה רע ליהודי אחד, והנה הוא ישן ושוכב במערה שלך, לך והורגו. מיד חזר אותו הנחש ודלג דלוגים לפניהם.