פירוש הסולם
קד)
ואע"ג דלא עאל וכו': ואע"פ שלא נכנס במנין וחשבון שלהם, עם כל זה,
וישימהו דוד אל משמעתו, שלא נפרד מלוח לבו לעולם, כי אין להם פירוד לעולם. דוד שם לבו אליו, והוא לא שם לבו לדוד. משום שהתשבחות והשירים והחסד, שהלבנה עושה לשמש, היא מושכת בזה אליה, שיהיה מגורו עמו. וזה הוא, וישימהו דוד אל משמעתו.
פירוש. דוד הוא בחינת המלכות, שהיא הרגל הרביעית של ג"ר. ואומר, דאע"ג שלא יכול לבא אל שלשים השנה העלאין שהן ג"ר, מ"מ
וישימהו דוד אל משמעתו, שנתדבק בו ולא זז מלוח לבו
לעלמין. והוא מטעם שכל בחינת השלמות שבמלכות מגולה בו,להיותו מהזווג הגדול דעתיק יומין המשבית כל הקליפות מהשם ב"ן, בסו"ה
בלע המות לנצח.
(כנ"ל אות צ"ד ד"ה והענין הוא, ע"ש). וז"ש,
דוד שם ליה לביה כנ"ל, דלא אתפרש מלוחא דלביה לעלמין כי שלמותו בו. אבל
בניהו בן יהוידע, לא שם לבו
לדוד כי דוד הוא רגל רביעית לג"ר, וע"כ כמו שלא יכול לקבל מן ג"ר, כנ"ל. כן לא היה יכול לקבל
מדוד. וע"כ לא שם אליו לבו.
דתושבחן ושירין וכו': ע"י המ"ן שהמלכות, הנקראת
סיהרא, מעלה אל ז"א, הנק'
שמשא, ע"י תשבחות ושירים ורחמים היא נמצאת ממשיכה אליה את הארת נשמת בניהו בן יהוידע, שהיא שלמותה האחרונה כנ"ל,
למהוי דיוריה בהדה, שיתדבק בה לנצח.
