זהר

קד) אמר ליה, ברי, בכלא חאב, במחשבה דאיהי לבושא למחשבה סתימא, ובמחשבה סתימא. ודא הוה מיתה דיליה, דאסתלק מחשבה סתימא דכל סתימין מניה, דאיהו ח״י החיי״ם, דבאתר דאיהו תמן, לית מיתה תמן. וחאב במחשבה סתימא, ואשתאר ערום מינה, מכל מה דלעילא מן אימא עלאה דאיהי תשובה חאב, ואסתלקו מניה.

פירוש מעלות הסולם

קד) אמר ליה ברי וכו׳: אמר לו ר׳ שמעון לר׳ אלעזר, בני, בכלם פגם אדם הראשון, במחשבה היינו חכמה דז״א שהיא לבוש אל המחשבה הסתומה שהיא חכמה דאו"א עלאין, שנסתלק ממנו מחשבה הסתומה מכל הסתומים, שהיא חכמה סתימאה דא״א, שהיא נקראת ח״י החיים, כי המוחין דחכמה נקראים חיים, בסו״ה והחכמה תחיה את בעליה וחכמה סתימאה דא״א שהיא המקור לכל החכמות, נקראת ח״י החיי״ם. עי׳ באדר״ז אות ל״ז, וחכמה דא סתימאה רישא לכל רישיה, דשאר חכמות. ובמקום שחכמה סתימאה היא שם, אין שם מיתה. ופגם במחשבה סתומה שהיא חכמה דאו״א עלאין, ונשאר ערום ממנה, מכל מה שהוא למעלה מן האם העליונה, היינו בינה שהיא נקראת תשובה פגם, ונסתלקו ממנו.
ביאור הדברים: מאמר זה מובא להלן בתקון ס״ט דף קט״ו ע״א, והוא דברי ר״ש שאמרם על אדם והבל יחד, וכאן מובאים הדברים משם בקיצור, ובשינוי לשון קצת.
הנה נודע שבכל מדרגה צריך שיהיו בה ה׳ אורות הנקראים: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. המלובשים בה׳ כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, תפארת (הכולל חג״ת נה״י) ומלכות. ובכלים דראש הם נקראים: גלגלתא, עינים אזן, חוטם פה, וכשיש פגם במדרגה, אז עולה המלכות לבינה, והמדרגה נבקעת שנעשה הסיום במקום בינה, ולא נשאר אל המדרגה רק ב׳ כלים שלמים כתר וחכמה, וג׳ הכלים: בינה, תפארת, ומלכות חסרים בה, ולכן לא נשאר בה מן האורות אלא ב׳ אורות, שמתלבשים בב׳ הכלים כתר וחכמה, וג' האורות נשמה חיה יחידה חסרים בה, כי אין להם כלים להתלבש בהם. ונמצא שהמדרגה נחסרה מג׳ ספירות הראשונות שהם גלגלתא שהיא כתר, ויחידה ועינים שהן חכמה וחיה, ונקבי עינים שהן ג״ר דבינה, שהן אורות דנשמה. ונשאר בתוך המדרגה ז״ת דבינה שהן השורש של זו״ן שיש בבינה, ונפש רוח. מלובשים בכתר חכמה דכלים.
וזה אמרו, ת״ח תרין אתוון וכו׳ גרמו ליה מיתה כי הנשמות של קין והבל היו צריכים להיות נשמה אחת כמו שת, אלא מתוך שאדם נזדווג עם חוה טרם שעשה תשובה על החטא דעצה״ד, והיה הזוהמא של הנחש דבוקה בהם, ע״כ הוליד רק חציה השמאלי של הנשמה בפירוד מצד הימין, שע״כ נקרא שמו קין מלשון קינא דמסאבא כמ״ש בזהר (בראשית א׳ אות של״ד) ובצד הימין של הנשמה לא היה שום מקום שזוהמא דחויא תאחז שם, ואחר שעשה תשובה על חטאו הוליד נשמת הבל (עיין בזהר שם אות של״א) שהוא הצד הימין של אותה הנשמה, שאין שם מקום לזוהמא דחיויא. וכשהימין והשמאל מאירים יחד בהמדרגה אז אור הג״ר היא בימין, ואור הו״ק היא בשמאל, וכשחטא קין ורצה להמשיך את החכמה שבקו שמאל ממעלה למטה, בסוד ויקם קין שהוא צד השמאל, על הבל אחיו שהוא מצד הימין, ורצה להגביר השמאל על הימין, אז ויהרגהו כי נסתלקו האורות דג״ר מהבל, ונסתלקו לשרשם והוא מת, וקין שהיה רק מבחי׳ ו"ק נפל לקליפות. וזה אומרו תרין אתוון אלו דאסתלקו מניה היינו אורות דג״ר שהם כתר וחכמה, וג״ר דבינה שנקראות נקבי עינים ונכללות בחכמה, גרמו ליה מיתה, כי הבל שהוא בחי׳ ג״ר נסתלק ומת. ומפרש א׳ אמון ומכוסה, היינו כתר. י׳ מחשבה, שהיא חכמה הכוללת ג״ר דבינה. (עיין היטב בזהר בראשית א׳ אות שכ״ד במאמר והאדם ידע בפירוש הסולם כי קצרתי מאד).
והנה סוד הלבוש של אדם הראשון נתבאר בעץ חיים (שער מ״ב פרק ג׳ ובתלמוד ע"ס ח״ג פרק י') שעשר הספירות נקראות בשם: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. שורש הוא כתר, נשמה חכמה, גוף בינה, לבוש ז״א, היכל מלכות. שבצמצום ב׳ שעלתה מלכות לבינה, וקבלה בינה את הצמצום לתוכה, אז נפרדו ז״א ומלכות מן כל פרצוף ונעשה מהם ב׳ כלים מקיפים הנקראים לבוש והיכל שה״ס מקיף חיה ומקיף יחידה, מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, וכשאין בפרצוף רק ג׳ כלים: שורש, נשמה, גוף, אין בו רק שלשה אורות: נפש, רוח, נשמה. הרי שאותו ז״א הנפרד מכל מדרגה אחר הצמצום השני, הוא שנעשה לבחי׳ לבוש הממשיך הארת אור החיה לתוך המדרגה והפרצוף.
ואדם הראשון נולד ויצא מזווג ז״א ומלכות, אבל בעת ההוא היו ז״א ומלכות מלבישים לאו״א, והתחתון המלביש לעליון נעשה כמוהו, וע״כ נולד אדה״ר מבחי׳ אמא שהיא בינה, כי אז נתקנו זו"ן משבירת הכלים ועלו כל כך גבוה עד למדרגת בינה, והולידו לאדם הראשון, וזה שאמר בזהר פקודי (אות קס״ח) ותא חזי אדם הראשון כד הוה בגנתא דעדן, הוה מתלבש בלבושא כגוונא דלעילא, ואיהו לבושא דנהורא עלאה. דהיינו בחי׳ ז״א שהוא בחי׳ ג׳ הממשיכה קומת חכמה שהיא אור חיה שנקיה מצמצום ב׳ ושבירת הכלים. ולבוש זה הוא סוד הצל דקדושה המעלים אור פניו ית׳, כדמיון צל הנעשה מכח המכסה על אור השמש, כי אור העליון נמשל לאור השמש, שהוא השורש לכל האורות שבעולם הזה, כן אור העליון הוא שורש לכל האורות שישנם במציאות, והצל הזה הוא סוד הכתוב, בצלו חמדתי וישבתי, הבא מחמת השגת רוממות ה׳, אכן צל הזה, יש לו פעולה הפוכה, כי הוא הממשיך את אור העליון, ע״ד שאמרו חז״ל (ברכות ז') בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים וכו׳, מהביט, זכה לותמונת ה׳ יביט. והבטה וראיה ה״ס אורות דחיה, הרי שצל זה שהסתיר משה פניו, נעשה לבוש על כל האור הגדול שהשיג משה. ואחר שחטא בעץ הדעת פרחו ממנו כל האורות העליונים שהשיג בסוד זיהרא עלאה, ואז נאמר בו ואירא כי ערום אנכי שנסתלק ממנו הצל דקדושה, שבסבתו זכה להשיג החכמה העליונה ולא ירא, כיון שחטא וידעו כי עירומים הם מכל האורות נפל עליהם הצל הבא מחמת עבירה אז נאמר ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות. בסו״ה (ירמיה י״ג) כאזור הזה אשר לא יצלח לכל. והם טעו וחשבו שצל הזה דעלי תאנה דומה כמו הצל דקדושה, שסגולתו להמשיך האורות כולם, ועל פי טעות זו נתחבא אדה״ר והתנצל לפני ה׳ וטען את קולך שמעתי ואירא וגו', היינו שהתפאר לפניו ית׳ במעשה זו ודימה את עצמו למשה שהסתיר פניו מהביט אל אלקים, וחשב שע״י הצל הזה יחזור ויזכה לכל האורות שפרחו ממנו, אבל הקב״ה השיב לו מי הגיד לך כי עירום אתה, הלא צל זה הגיע לך מחמת עבירה והוא צל מות המן העץ אשר צויתיך וגו'.
וזה אמרו, א״ל ר׳ אלעזר אבא וכו׳ כי ר׳ אלעזר סבר שפגם בבחי׳ ז״א שהוא בחי׳ הלבוש הממשיך את קומת חכמה, ומביא ראיה מן הכתוב ואירא כי עירום אנכי, וכו׳ דאתפשט מלבושיה, היינו סוד בחי״ג הממשכת קומת חכמה, ובגין דא אתמר באבא ואחבא, שהתחבא בלבוש הדומה למה שנאמר אצל משה רבינו ויסתר משה.
אמר ליה ברי בכלא חב, ר׳ שמעון באר כי ע״י מה שפגם בלבוש שהוא ז״א הגיע הפגם עד למוחא סתימאה, כי אדה״ר לפני החטא היה במעלה עליונה, שז״א עלה אז במקום א״א, ואדם וחוה הלבישו לאו״א עלאין אשר החסדים שלהם הם יותר חשובים מחכמה, ותמיד אפשר להם להעלות ולהלביש את חכמה סתימאה דא״א, שהיא הראש והשורש לכל אורות החכמה שבעולם אצילות, וע״י חטאו גרם ירידה לכל העולמות, וזו״ן חזרו למקומם הקבוע בבחי׳ ו"ק ונקודה, והחסדים שמקבלים מאו״א עלאין הם בבחי׳ ו״ק חסר ג״ר שהיא חכמה וזה אמרו במחשבה דאיהי לבושא למחשבה סתימא, דהיינו שנסתלק מוח החכמה מז״א, המלביש למחשבה סתימא, שהוא אבא, ודא הוה מיתה דיליה וכו׳ בסו"ה ימותו ולא בחכמה דאסתלק מחשבה וכו׳ דאיהו חי החיים, היינו חכמה סתימאה דא״א, שהיא השורש למוחין דחיה שהיא חכמה, וגרם מות לכל העולם, ואשתאר ערום מינה מכל מה דלעילא מן אימא עלאה דאיהי תשובה וכו׳ כי אפילו אחר החטא, אפשר לו לחזור בתשובה ולעורר מ״ן, עד שתעלה המלכות דמדת הדין ותתמתק בבינה, ומחזיר לאו"א פב״פ, ולכן הגם שז״א מעיקר אצילותו הוא ו״ק בלי ראש, עכ״ז בעת שהוא עולה למ״ן לבינה, ומחזיר לאו״א פב״פ, שעי״ז זוכים ישסו״ת לג״ר שלהם, זוכה ז״א על ידיהם ג״כ לבחי׳ ראש, לפי הכלל שכל שיעור אור שהתחתון גורם לעליון חוזר אותו השיעור אור גם אל התחתון, ועד״ז גם האדם התחתון, יכול לקבל בחינת ראש מן זו״ן כי ע״י עלותו למ״ן לזו״ן וגורם להם בחינות ג״ר, כן הוא משיג בעצמו בחי׳ ג"ר כמו זו"ן. ויש לדעת כי בינה וזו"ן, ונר״ן דאדה״ר, ובי״ע, הם ענין אחד הן באצילות והן בבי״ע התחתונים. (ועיין בתלמוד ע"ס שיעור ט"ז מן אות מ״ב עד אות קכ״ח נתבאר כל ענין אדה״ר במלואו).