זהר

קג) כד נהיר מחשבה, ולאו אתיידע ממה נהיר כדין אתלבש ואסתים גו בינה, ונהיר למה דנהיר, ועאיל דא בדא, עד דאתכלילו כלהו כחדא, והא אוקמוה. וברזא דקרבנא, כד סליק כלא, אתקשר דא בדא, ונהיר דא בדא, כדין קיימין כלהו בסליקו, ומחשבה אתעטר באין סוף, ההוא נהירו דנהיר מניה מחשבה עלאה, אקרי אין סוף.

פירוש הסולם

קג) כד נהיר מחשבה וכו': כשמאיר הראש דא"א הנקרא מחשבה, דהיינו בעת ביטול כח הפרסא שמחזיר אליו בינה ותו"מ שלו, שמעלים עמהם גם התחתון שהוא או"א וישסו"ת, ולא נודע ממי מאיר, כי המחשבה דא"א היא בלתי מושגת כנ"ל, אז נתלבש אורו ונסתם תוך הבינה, משום שהבינה אינה יכולה לקבל חכמה בלי חסדים, ע"כ נסתם בה האור ואח"כ, והאיר למי שהאיר, דהיינו, שהאירו החסדים, ונכנסו זה בזה, שהחכמה וחסדים נכללו זב"ז, עד שנכללו הכל יחד, אז מאירים לכל פרצופי אצילות. וכבר העמידוהו. ובסוד הקרבן, כאשר עולה הכל, דהיינו כשבינה ותו"מ דכל מדרגה עולים למדרגתה ומעלים עמהם גם התחתון שהיו נפולים בו כנ"ל, נקשר זה בזה ומאיר זה בזה כי כל תחתון עולה לעליון ונקשר בו, ועל ידי זה הוא מקבל המוחין דעליון, הרי שכל תחתון נקשר בעליון, וכל עליון מאיר לתחתון. אז עומדים כל המדרגות בעליה לעליון. והמחשבה שה"ס א"א, עלה ונתעטר באין סוף, שהוא רדל"א, שנקשר ברדל"א בסוד העליה וע"כ מאיר בו. אותו האור שהמחשבה העליונה שהיא א"א, מאיר ממנו, דהיינו רדל"א, נקרא אין סוף.