זהר

קג) האי מבועא דבירא, איהו סתים לגבי ההוא בירא, דעאל לגביה בלחישו, והאי כרי גו ההוא נקודה דקאמרן, רזא דה"א בתראה, וכרי בה, ועאל לגבה, ולא אתיידע כלל.

פירוש הסולם

קג) האי מבועא דבירא וכו': המבוע של הבאר הזה, שהוא יסוד, הוא סתום מחכמה, אל הבאר ההיא, שהיא המלכות. כי נכנס אליד. בלחש, שהארת החכמה אינה נשמעת בו. וזה, היסוד, כורה תוך נקודה ההיא שאמרנו, שהיא סוד ה' אחרונה, דהיינו המלכות. וכורה בה, ונכנס לתוכה, ולא נודע כלל.
פירוש. בעת שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה, שהוא חכמה בלי חסדים, נעשית גם היא מרוחקת מז"א, שה"ס ימין, והיא אז חשך ולא אור, כי החכמה שבה לא תוכל להאיר בלי חסדים. והתקון לזה הוא, כמו שנתבאר אצל היחיד דימין ושמאל שבבינה, שקו האמצעי מעורר את המסך דחירק, ועל ידו הוא ממעט הג"ר דחכמה דקו שמאל, שעי"ז נכנע השמאל ומתיחד עם הימין (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ה) וכלפי המלכות נבחן היסוד לקו האמצעי, וגם הוא ע"י מסך דחירק שבו ממעט את הג"ר דחכמה מן המלכות, ואז מתרצית המלכות להזדווג עם ז"א שהוא ימין.
ומיעוט הזה דג"ר דחכמה מן המלכות שעושה היסוד, נקרא בשם כריה מב' טעמים, א) כי המלכות שלמה היתה בהארת החכמה, ובא היסוד עם המסך דחירק ועשה בה חסרון, דהיינו החסרון ג"ר דחכמה, שחסרון הזה נבחן לנקב שכרה היסוד בה ע"י מסך דחירק. ב) כי בעוד שהמלכות דבוקה בשמאל דבינה, והיא בחכמה בלי חסדים, אע"פ שהיא שלמה בפני עצמה בחכמה, עם כל זה אינה יכולה להאיר כלום לתחתונים, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וכל עוד שהיא דבוקה בשמאל דבינה, אין לה בית קבול, לקבל חסדים מז"א, שתוכל להאיר לתחתונים, ונמצא שעל ידי זה, שהיסוד מיעט את הג"ר דחכמה שבה, קנתה בית קבול, לקבל מז"א חסדים, כי רק אז נתרצית להזדווג עם ז"א. ולפיכך נבחן המיעוט דג"ר שעשה היסוד, כמו כורה במלכות, ועושה בה בית קבול.
וז"ש, והאי כרי גו ההוא נקודה דקאמרן, דהיינו שממעט אותה מג"ר ע"י המסך דחירק שבו, שבזה כורה ועושה בה בית קבול, וז"ש, וכרי בה ועאל לגבה, כלומר, שאם לא היה כורה בה ועשה בה בית קבול, לא היה יכול לכנוס ולהשפיע בה, כי אינה עוזבת את קו השמאל דבינה מטרם שנתמעטה מג"ר דחכמה שבו, כנ"ל, נמצא שעל ידי זה שכרה בה, הוא יכול לכנוס בה. ולא אתיידע כלל, דהיינו שמשפיע בה חסדים מכוסים מחכמה הנבחנים ללא נודעים כלל בחכמה.