זהר

קג) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וגו'. פקודא דא, לחלוץ. והאי איהו חליצת רוחא מההוא גופא, דבעי לאנהגא עמיה כאח, וההוא קשירא דאחוה דעם אחוה מתיר מניה, וההוא רוחא אזיל נע ונד, עד דאשכח פרוקא. הה"ד, או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו'. ואי לא אשכח, והשיגה ידו ונגאל. כאורח דאזיל מאתר לאתר, או כעבד דאזיל בשלשלת על צואריה, עד דאשכח פדיון מאדון דיליה על חוביה. ווי למאן דלא אנח בן למפרק יתיה.

פירוש הסולם

קג) ונגשה וגו' וחלצה נעלו וגו': מצוה זו היא לחלוץ. וזהו חליצת רוח מאותו הגוף שצריך לנהוג עמו כאח, וליבם את אשתו, וקשר ההוא של אחוה עם אחוה התיר ממנו, ואין היבמה נזקקת לו עוד. ואותו הרוח של המת, שנפרד מן אחיו ע"י החליצה, הולך נע ונד עד שמוצא גאולה, ז"ש, או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו' ואם לא מצא, והשיגה ידו ונגאל. שצריך לחכות עד שישיג בעצמו די גאולתו. ורוח המת, הוא כאורח ההולך ממקום למקום, או כעבד ההולך בשלשלת על צוארו, עד שמוצא פדות מאדון שלו על עונותיו. דהיינו ע"י גלגול. אוי למי שלא הניח בן לגאול אותו.