זהר

קג) א״ל ר׳ אילאי, עולו לדוכתא אחרא ותחמו. עאלו לגו גנתא אחרא, וחמו אוף הכי כראן קברין, ומיד מתין. ומתהדרין חיין בגופין מנהרן קדישין. אמרי ליה, מאי האי. א״ל, דא עבדי בכל יומא, ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהמא בישא דקבילו בקדמיתא, וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין, באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני, כגוונא דאתון חמאן, קיימו כלהו על טורא דסיני, בגופין בלא לכלוכא כלל, כיון דאמשיכו עלייהו יצה״ר, אתהדרו בגופין אחרנין, דגופין קדמאין, גופין נוכראין, הה״ד ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

פירוש הסולם

קג) א״ל ר׳ אילאי וכו׳: אמר להם ר״א, הכנסו למקום אחר ותראו. באו לתוך גן אחר, וראו גם כן דהיינו חוץ מדברים אחרים שראו, שחופרים קברים, ומיד מתים ואח״כ חוזרים חיים בגופים קדושים מאירים. שהם היו מתי מדבר (כמ״ש להלן אות קי״א). אמרו לו מה זה. א"ל הם עושים זה בכל יום, וכשמתים מיד נרקב זוהמא הרעה שקבלו בתחילה ועומדים מיד בגופים חדשים מאירים. באלו גופים הקדושים, שהיה להם בעמדם על הר סיני, כמו שאתם רואים אותם. כי עמדו כולם על הר סיני בגופים בלי לכלוך כלל, כיון שהמשיכו עליהם היצר הרע, חזרו בגופים אחרים כגופים שהיו להם מקודם לכן, גופים זרים, דהיינו שחזר בהם זוהמת הנחש. ז״ש ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. (ועי׳ להלן אות קכ״ז).