פירוש הסולם
קג)
ר' אבא אמר וכו': רא"א, מקראי קדש פירושו מזומנים של קדש, שהוא או"א עלאין, שהם חכמה, וכשהם מזומנים למקום ההוא שנקרא קדש, הם מזומנים מן הנחל הנמשך ויוצא, שהוא ישסו"ת, שהם בינה. בדומה למלך, שהזמין בני אדם לסעודתו, העטיר לפניהם מכל מיני מאכלים שבעולם, ופתח להם נאדות יין היפה בריח והטוב לשתות, כי כך ראוי להיות, כי מי שמזמין הוא מזמין לאכול ולשתות. כך מקראי קדש, כיון שהם מזומנים לסעודת המלך הם גם מזומנים ליין הטוב והיפה המשומר. וע"ז מקראי קדש כתוב,אשר תקראו אותם במועדם.
פירוש. מוחין דאו"א, שאין ה
י' יוצאת מאויר שלהם, והם חסדים, שהחכמה נעלמת בהם, מכונים אכילה, ומוחין דישסו"ת, שבהם יוצא הי' מאויר שלהם, ומתגלה בהם אור דחכמה, שה"ס בינה שחזרה להיות חכמה, נקראים שתיה. על דרך שנתבאר לעיל בסו"ה, אכלו רעים שתו ושכרו דודים (ויקרא אות ל"ח עי' בהסולם) והמשכת מוחין דחכמה בלי חסדים, הוא חשך ולא אור (כנ"ל ב"א דף מ"ז ד"ה נפק). אלא אחר שיש לו חסדים מאו"א עלאין להלביש החכמה, אז יכול לקבל החכמה מישסו"ת, וז"ש,
מקראי קדש, זמינין אינון להאי אתר דאקרי קדש, שחג"ת דז"א שה"ס ג' החגים, שפסח ה"ס חסד,
וסוכות ה"ס גבורה, ושבועות ה"ס תפארת, הנקראים מקראי קדש, היינו משום שמזומנים לעלות ולקבל מאו"א עלאין שה"ס
קדש. שהשפע שלהם מכונה אכילה. וז"ש,
וכד מהאי זמינין, דהיינו משפע קדש דאו"א, שה"ס אכילה,
זמינין מן נחלא דנגיד ונפיק, הם מזומנים ג"כ לקבל משפע הבינה, דהיינו מהארת החכמה שבישסו"ת, שה"ס נחל הנמשך ויוצא מעדן, המכונה, יין לשתיה. כי כיון שכבר יש להם חסדים מאו"א להלביש החכמה, יכולים להמשיך גם הארת חכמה מישסו"ת כנ"ל. וז"ש
כיון דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, דהיינו לשפע או"א הנקרא אכילה,
זמינין אינון לחמרא טב שפיר דמנטרא, דהיינו השפע דישסו"ת שה"ס יין המשומר לשתיה.
