פירוש הסולם
קב)
כך אמר קב"ה וכו': כך אמר הקב"ה לישראל הזמינו ב' שעירים, אחד לי ואחד לאותו המלשין, דהיינו הס"א, כדי שיחשוב שאכל מסעודה שלי, ולא ידע משמחת הסעודה האחרת שלנו, ויקח חלק ההוא וילך לדרכו ויפרד מביתי. כיון דאמא עלאה, שהיא עולם הבא, דהיינו בינה, באה לשרות בתוך ההיכל של עולם התחתון להשגיח עליה בהארת הפנים, דין הוא שלא ימצא לפניו אותו המלשין, ולא בעלי הדין, בעת שמוציא כל הברכות ומאיר לכל, וכל חירות ההוא נמצא במלכות, וישראל מקבלים מאלו הברכות.
פירוש,
בראש השנה חוזרת המלכות למצב הא' הנ"ל (באות צ"ב) שאז נמשך ממנה דינים וחורבן, שהס"א נאחזת בה בבחינת נקודה דאמצעיתא דחריבו דעלמא, ומקטרגת על העולם שרוצית לבטל הקו ימין לגמרי. ואז נתן הקב"ה עצה לתקוע
בשופר, כדי לעורר מלתתא המסך דחירק של קו האמצעי ולמעט הג"ר דקו שמאל (כנ"ל וירא אות שפ"א בהסולם ע"ש) שבזה מתערבב הס"א שכל כחו מקו שמאל הוא, והעולם נצול מדינים וחורבן. אמנם אחר שנתבטל הג"ר דשמאל, יש לס"א אחיזה במקום החסרון, וע"כ צריכים לתקון ב', להעביר הס"א ממקום החסרון, באופן שתפרד לגמרי מן הקדושה, וזה נעשה ביום הכפורים, שאז נותנים חלק לס"א בשעיר הזה ששולחים המדברה. פירוש. שביום הכפורים המלכות עולה לבינה, ומקבלת ממנה נקודה עלאה שהיא שורש בין לחורבן ובין לישוב, (כנ"ל אות צ"ח) שהג"ר דשמאל חוזרים, ויש שם גם תקון דקו אמצעי הממשיך חכמה המלובשת בחסדים כנ"ל, וע"כ מבחינה זו עושים ב' שעירים שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל אל המדבר, ששעיר הזה ה"ס המשכת ג"ר דשמאל שממשיכים מנקודת הבינה, כדי להעביר הס"א ממקום החסרון, וז"ס ששולחים אותו המדבר, שהוא מקום החורבן, כמו שנמשך משמאל, ונמצא שהקדושה בעצמה נותנת חלק לס"א. אבל הוא לרעתה, כדי להעבירה מקדושה ולתת מוחין הגדולים דחכמה וחסדים יחדיו לישראל. ועם זה תבין מ"ש (בוירא אות שפ"ד)
ביום ראש השנה בעי לערבבא ליה, דהיינו לבטל הג"ר דשמאל, שבזה מתערבב השטן, ואובד שליטתו כנ"ל.
ביום הכפורים בעי לנייחא ולמעבד ליה נייחא דרוחא בשעיר וכו', דהיינו ששוב ממשיכים הג"ר שנתבטלו ברה"ש, שבזה קונה הס"א שליטה ויש לו נחת רוח. וע"ש (באות שפ"ז). אמנם הוא לרעתו כנ"ל.
וז"ש כאן,
אזמינו תרין שעירין חד לי וחד לההוא דלטורא וכו'
ויסב ההוא חולקא דהיינו הג"ר דשמאל, ששולחים המדברה למקום החורבן להחזירו לשליטתו, לבחינת נקודה דאמצעיתא דחריבו דעלמא,
ויזיל לאורחיה, למקום החורבן ושממון,
ויתפרש מביתי, שעי"ז הוא מתפרד מן הקדושה, שאין לו עוד מקום חסרון להאחז שם. וז"ש
כיון דאמא עלאה עלמא דאתי, אתי למשרי גו היכלא דעלמא תתאה, כי ביום הכפורים המלכות מלבשת הבינה כנ"ל, שה"ס נקודה דאמצעיתא לכל עלמא בין לחורבן ובין לישוב,
דין הוא דלא ישתכח ההוא דלטורא, דהיינו שמשלימים החסרון דקדושה ואין מקום לס"א להאחז במקום החסרון,
ולא מארי דדינין לקמיה, כי אין פחד עוד מהדינים שג"ר דשמאל גורם, כיון ששולחים את השעיר אל החורבן והשממון, והקדושה הוא רק במקום הישוב, ונפרד הס"א מן הקדושה, ואז משפעת אמא עלאה, מבחינת מה שהיא גם נקודה דאמצעיתא דישוב העולם, שבזה
ואנהיר לכלא דהיינו לחכמה וחסדים ביחד.
וכל ההוא חירו ישתכח, וישראל נטלי מאינון ברכאן. ובזה מתבאר כל ההמשך.
