פירוש הסולם
קב)
אדם, מאה ותלתין שנין שמש ברוחין נוקבין: אדם הראשון מאה ושלשים שנה שימש ברוחות נקבות הנ"ל.
עד דאתת נעמה, ומגו שפירו דילה טעו בני האלהים בתרה, עזא ועזאל, ואולידת מנייהו, עד שבאה נעמה, שמחמת יפיה זנו בני האלהים אחריה, שהם עזא ועזאל, והולידה מהם, מיני קליפות חדשות נוספות על קליפות הנ"ל, וז"ש ו
מנה אתפשטו רוחין בישין ושדין בעלמא דאינון אזלין ומשוטטין בליליא ואזלין בעלמא וחייכן בבני נשא ועבדי לון דאושדון קרי, וממנה נתפשטו רוחות רעות ושדים בהעולם, שהן הולכות ומשוטטות בלילה, והולכות בעולם ומצחקות בבני אדם וגורמות להם שיוציאו קרי.
ובכל אתר דאשכחן בני נשא ניימין יחידאין בביתא, שרן עלייהו ואחידן לון, ומתדבקן בהו ונטלי מנייהו תיאובתא ואולידן מנייהו, ובכל מקום שמוצאות אנשים ישנים ביחידות בבית, שורות עליהם ונאחזות בהם, ומתדבקות בהם, ומקבלים מהם חמדה, ומולידות מהם.
וביאור הדברים, כי טרם שבאה נעמה לא היו אלא אלו ב' קליפות הנ"ל, שהם, א) לילית קדמאה, שנבראה מכח גניזת אור הראשון, שהיא רק בחינת מים תחתונים בלבד וכנגד המלכות בלבדה, ונבחנת שהיא מבחינת עולם הזה, כי עוה"ז הוא בחי' מלכות. ב) היא הקליפה שיצאה ונבראה בעת שג' אותיות הי"מ נפלו למים תחתונים ונעשו ימ"ה, כנ"ל באות צ"ח, ונאחזה במים עליונים הללו ימ"ה, ואחר שיצאו מוחין דגדלות בזו"ן נפרדה ממים עליונים וירדה לעוה"ז למים תחתונים כמו לילית קדמאה. ובחטאו של אדה"ר חזרה ונאחזה במים עליונים,
(כנ"ל דף צ"ז ד"ה ויתבת) ונמצא קליפה זו השניה, שיש לה אחיזה הן במים תחתונים מעת שנפלה לעוה"ז, והן במים עליונים מחמת חטאו של אדם הראשון.
וז"ש
אדם מאה ותלתין שנין שמש ברוחין נוקבין, והיינו בב' קליפות הנ"ל (ולהלן
בראשית ב'אות שמ"ו וכן בפ'
אחרי מות אות שנ"ח) אומר להדיא ששימש בב' רוחין נוקבין, כי לא היה עוד בעולם יותר מב' קליפות אלו.
עד דאתת נעמה וכו',
ומנה אתפשטו רוחין בישין ושדין בעלמא וכו', שממנה נולדה מין קליפה חדשה, מכח הפגם שבעזא ועזאל, והיא נאחזת במים עליונים בלבד, כי עזא ועזאל בחינת מים עליונים הם שנפלו לעוה"ז. וז"ש שם בזהר אחרי מות ע"ו ע"ב וז"ל
ואתקרי נעמה, מינה נפקו רוחין ושדין אחרנין ואינון תליין באוירא וכו' שאלו הרוחין ושדין שנולדו מנעמה תלוים באויר, שהוא בחי' מים עליונים ואין להם מהארץ כלום. ונמצא עתה ג' מיני קליפות .א) שכולה מארץ, ב) שיש בה מארץ ויש בה מאויר, ג) שכולה מאויר. ועי' להלן בדיבור הסמוך.
ותו פגעין ביה במרעין ולא ידע, וכל דא בגריעו דסיהרא: ועוד שאותם הקליפות מזיקים אותו במחלות והאדם אינו יודע, מאין באה לו המחלה, וכל זה בעת מיעוט הירח. פירוש, כי נתבאר לעיל בדיבור הסמוך שג' מיני קליפות יצאו כאן, א) כולה מהארץ ב) חציה מארץ וחציה מן האויר ג) כולה מאויר, עש"ה. ותדע שהמיתה נמשכה מקליפה קדמאה, שכולה מארץ, בסו"ה מעפר אתה ואל עפר תשוב. ובחינת מיתה לתנוקות שלא טעמו טעם חטא באה מהקליפה השניה, שחציה מעליונים וחציה מתחתונים, כי מכיון שנכללת גם מארץ, יכולה להמיתם. אמנם קליפה הג' שכולה מאויר, דהיינו ממים עליונים, אין לה ענין להרוג ולהמית בני אדם אלא רק לטמאותם בטומאת קרי בלבד. אמנם מתוך שנעמה היא מבנות הארץ, וגם חלקה מעורב באלו הרוחות ושדין, ע"כ יש להם כח להביא מחלות רעות על האדם, אבל לא להמיתם. ונתבאר, שקליפה א' אין ענינה אלא להמית בני אדם. וקליפה ב' המעורבת גם מעליונים יש לה כח לטמאות בקרי וכן להמית התנוקות. וקליפה הג' יש לה כח רק לטמאות בקרי, ולא להמית. אלא שיכולה גם להביא מחלות על בני אדם. אמנם מדרך הקליפות להתחבר זו עם זו, כמ"ש במקום אחר.
