זהר

קב) כד אינון שמהן אתיין לגביה, אלין רתיכין פרישאן וחפיין לכל סטרין, לדרגא דא ולדרגא דלתתא, ואלין איקרון גדפין דבעלה. לחפייא על כלא. והאי דרגא עאל בלחישו, כמבועא גו בירא, דלא פסקין מימוי לעלמין, ולא אתפרש מבועא לעלמין. וכלא איהו באר, דכתיב באר חפרוה שרים באר מים חיים. והא אוקימנא.

פירוש הסולם

קב) כד אינון שמהן וכו': כשאלו השמות, שה"ס חג"ת דז"א, באים, דהיינו שהארתם נמשכת, אל היסוד, אלו המרכבות שהם בחינת נו"ה, פרושים וחופפים לכל צד, למדרגה זו, שהוא יסוד, ולהמדרגה שלמטה, שהיא מלכות. ואלו נקראים כנפים של בעלה של המלכות, לכסות על הכל. ומדרגה זו, היסוד, נכנס בלחש, כמבוע בתוך באר, שמימיו אינם נפסקים לעולם, והמבוע אינו נפרד לעולם. והכל הוא באר, דהיינו היסוד והמלכות ביחד נקראים באר. שכתוב באר חפרוה שרים. באר מים חיים. וכבר העמדנו.
פירוש. שהיא ע"ד שנתבאר לעיל (בהסולם אות צ"ט בסופו) שאע"פ שסוד הזווג הוא בחסדים מכוסים בלבד, עכ"ז גם הארת החכמה מושפעת אל המלכות, אלא לא בבחינת הזווג פב"פ, אלא בדרך הארת אחורים מסביב לה, ע"ש. וגם כאן ביסוד, שהוא המשפיע בעת הזווג. אומר ג"כ כי עיקר השפעתו הוא בחסדים ולא בחכמה, עכ"ז, רתיכין פרישין וחפיין לכל סטרין וכו', דהיינו שהמרכבות המאירות בהארת חכמה, פרושות מחוץ לבחינת הזווג, ומשפיעות הארת חכמה מבחינת האחורים. ומשום שהארתן היא בדרך אחורים ולא פנים, ע"כ נקראות כנפים המכסות על היסוד ועל המלכות, שיש בזה ב' משמעות, א) שעל ידי הארת החכמה שלהן הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מפני התקרבות החיצונים, כי הארת החכמה מרחקת החיצונים מכל אחיזה בהארת הזווג. ב) כי הארת אחורים נמשכת בדינים, אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכנפים על הארת החכמה עצמה, המגיעה אל הזווג, שלא יינקו ממנה החיצונים, כי פחד הדינים עליהם.