זהר

קב) כגוונא דאימא, דדכיאת לכלוכין דבנהא זעירין, הכי אבהן מדכאין חובין ולכלוכין דבנייהו דישראל, כד אשתכחו בהון צדיקייא בעובדיהון, תקיפין, למסבל ייסורין על דריהון. בההוא זמנא לית אפרשא בהון. אתו כלהו ובריכו ליה, ואמרו ליה סינ"י סינ"י, דקב"ה ושכינתיה מליל בפומוי, מאן יכיל לקיימא קמיה בכלא. זכאה חולקנא, דזכינא לחדשא חבורא קדמאה דא בך, לאנהרא שכינתא בגלותא.

פירוש הסולם

קב) כגוונא דאימא דדכיאת וכו': וכעין אם המטהרת לכלוך בניה הקטנים, כך האבות מטהרים העונות והלכלוך של בניהם ישראל, בעת שנמצאים בהם צדיקים במעשיהם, החזקים לסבול יסורים בשביל הדור. בזמן ההוא איו הפרש ביניהם לבין האבות. שהם מטהרים עונות הדור כמו האבות. באו כולם וברכו אותו, את רע"מ, ואמרו לו, סיני סיני, שהקב"ה ושכינתו מדבר בפיו, מי יכול לעמוד לפניו, בכל דבר. אשרי חלקנו שזכינו לחדש חבור הראשון הזה, בך. להאיר השכינה בגלות.