זהר

קב) אמר להו רבי אילאי, זכאי קשוט, עולו ותחמו, דהא רשו אתמסר לכו, למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא. זכאה חולקכון. קמו ועאלו גו דוכתא חדא, והוו תמן מאריהון דאגדה, ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא. אמרו מאן אלין. אמר להון, אלין מאריהון דאגדה. וחמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו, ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא, ולא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו.

פירוש הסולם

קב) אמר להו ר׳ אילאי וכו׳: א"ל ר׳ אילאי, צדיקי אמת הכנסו ותראו, כי רשות נמסר לכם ללכת עד מקום ההוא שהפרוכת פרושה. אשרי חלקכם. קמו ונכנסו במקום אחד, והיו שם בעלי אגדה, ופניהם מאירים כאור השמש. אמרו, מי הם. אמר להם, הם בעלי אגדה, ורואים בכל יום אור התורה כראוי. עמדו ושמעו כמה דברים חדשים בתורה, ולא ניתנה להם רשות לכנוס להם.