זהר

קב) והשתא קב״ה לא אקרי אחד. ורזא דמלה, כנסת ישראל בגלותא, וקב״ה סליק לעילא לעילא, וזווגא אתפרש, ושמא קדישא לא אשתכח שלים, ואחד לא אקרי. ואימתי יתקרי אחד, בשעתא דמטרוניתא תשתכח ביה במלכא, ויזדווגון כחדא. הה״ד, והיתה ליי׳ המלוכה. מאן מלוכה. דא כנסת ישראל, דמלכו בה אתקשר, כדין ביום ההוא יהיה יי׳ אחד ושמו אחד. ועל דא, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

פירוש הסולם

קב) והשתא קב״ה לא וכו׳: ועתה בגלות אין הקב״ה נקרא אחד. וסוד הדבר, כי כנסת ישראל, שהיא המלכות, היא בגלות, והקב״ה, שהוא ז"א, עולה למעלה למעלה, ונפרד הזווג של ז״א ומלכות, והשם הקדוש אינו נמצא שלם ואינו נקרא אחד. ומתי נקרא אחד, היא בשעה שהמלכה נמצאת עם המלך, ומתחברים יחד. ז״ש והיתה לה׳ המלוכה, מה היא מלוכה, זו היא כנסת ישראל, שהמלכות נקשרת בה, ואז ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. וע״כ אוה״כ, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אשר יחד רומז על הזווג הגדול הנקרא אחד, הנוהג במצב הב׳ כנ״ל.