זהר

קב) מיד וירד אליו בשבט, בדינא קשיא. ויגזול את החנית מיד המצרי. דמההיא שעתא אתמנע מניה, ולא הוה בידיה לעלמין. ויהרגהו בחניתו.על ההוא חובא דמחא בההוא מטה, מת, ולא עאל לארעא קדישא, ואתמנע נהורא דא מישראל.

פירוש הסולם

קב) מיד וירד אליו וגו': מיד וירד אליו בשבט. היינו בדין קשה. ויגזול את החנית מיד המצרי. היינו כי מאותה שעה נמנע ממנו המטה, שהוא החנית, ולא היה עוד בידו לעולם. ויהרגהו בחניתו. היינו, שמשום אותו החטא שהכה את הסלע במטה ההוא, הוא מת, ולא נכנס לארץ הקדושה. ואור זה נמנע מישראל.
להבין הדברים, יש לזכור כאן כל המתבאר לעיל (אות צ"ד ד"ה וטעם הסתלקותו), כי מכח הזווג הגדול דעתיק יומין לא היה צריך להתבטל רק הב"ן לבדו, ולא כלל הס"ג, ואז היה תיכף הב"ן עולה ונעשה ס"ג לנצחיות, אלא מתוך שהס"ג והב"ן היו דבוקים יחדיו נתבטל גם הס"ג עם הב"ן, שע"כ נחרבו בינתיים המקדשין וכו' ע"ש. ומאותו הטעם נתבטלה גם הארת משה לבני ישראל, כי הוא עוד חטא ביותר בדבר החיבור של בחינת הב"ן עם הס"ג ע"י הכאת הסלע, כנ"ל. ולכן וירד אליו בשבט בדינא קשיא כי ביטול הס"ג נעשה בדינא קשיא, כי באמת אין לו שום חיבור עם הב"ן, וביטול הב"ן אינו נוגע אליו כלל. כי ז"ס הכתוב ​יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות, ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון (תהלים ע"ד), כי מחמת העלאת והמתקת המלכות ועליתה אל הבינה, נעשה עתה כמו מביא למעלה בסבך עץ קרדומות, כי גם הס"ג נתבטל בגלל עליה זו. דהיינו בכשיל וכילפות יהלומון. וז"ש ויגזול את החנית מיד המצרי דמההיא שעתא אתמנע מניה ולא הוה בידיה לעלמין, כי החנית היה שייך באמת לב"ן כנ"ל. וע"כ נתבטלה הארתו לעלמין, כי הב"ן עצמו נתחדש אח"כ ונעשה ס"ג לנצחיות, וע"כ אין עוד ענין לשימוש המטה בבחי' הכאה. וז"ש ויהרגהו בחניתו, על ההוא חובא דמחא בההוא מטה מת. כי לולא נזהר לשמש עמו רק בצור ולא בסלע, לא היתה בחינת הס"ג מתבטלת עם הב"ן, ולא היה מת אלא עולה תכף לבחינת הס"ג. וז"ש ולא עאל לארעא קדישא, כי ארץ ישראל ה"ס עלית הב"ן אל הס"ג, וע"כ נק' ארעא קדישא, כי המוחין דבינה המאירים אז בה נקראים קדש. ובטרם גמר התיקון, שיש עליות וירידות, ע"כ יש חורבנות וגלויות, אבל בגמר התיקון ישאר הב"ן בס"ג לנצחיות שה"ס ארץ ישראל, כמבואר. ולא תהיה יותר שום גלות.