זהר

קא) בהאי לאו רתיכא קיימא ביה לאתגליא, אלא כלא איהו סתים בסתימו, ולא קיימא באתגליא, אלא כלהו שמהן עילאין, וכלהו רתיכין, כלהו אתאן לגביה בלחישו.

פירוש הסולם

קא) בהאי לאו רתיכא וכו': בזה, ביסוד, אין מרכבה עומדת להתגלות בו, אלא הכל הוא סתום בסתימה, ואינו עומד בגלוי. אלא כל השמות העליונים, וכל המרכבות, כולם באים אליו בלחש.
פי'. היסוד, הוא קו האמצעי שלמטה מחזה, ואע"פ שכולל חכמה וחסדים עיקר השליטה בו היא החסדים המכוסים מחכמה, וז"ש, בהאי לאו רתיכא קיימא ביה לאתגלייא וכו', שמרכבה אינה מתגלה בו בהארת החכמה. אלא כלהו שמהן עילאין, שהם חג"ת, וכלהו רתיכין, שהם בחינת נו"ה, כלהו אתאן לגביה, שכולם, כל חג"ת נ"ה, באים אל היסוד, דהיינו שמשפיעים אליו שפעם ונכללים בו, בלחישו, שאין הארת החכמה נשמעת בו. כי הרמת קול מורה על הארת החכמה. דהיינו כנ"ל שאע"פ שהוא כולל הן חכמה והן חסדים עכ"ז החכמה אינה נשמעת בו, אלא החסדים בלבד. והיינו כמ"ש לעיל, שבשעת הזווג אין ז"א משפיע אל המלכות רק חסדים בלבד.