זהר

קא) אזלו. לבתר אמר לון, כד סיהרא אתקריבת בשמשא, אתער קב"ה סטרא דצפון, ואחיד בה ברחימו, ומשיך לה לגביה, ודרום אתער מסטרא אחרא, וסיהרא סלקא ומתחברא במזרח, וכדין ינקא מתרין סטרין, ונטיל, ברכאן בחשאי, וכדין אתברכא סיהרא, ואתמליא. והכא אתקריבת אתתא בבעלה.

פירוש הסולם

קא) אזלו, לבתר וכו': הלכו. אחר כך אמר להם, כאשר הלבנה שהיא הנוקבא נקרבת אל השמש שהוא ז"א, מעיר הקב"ה את צד הצפון, שהוא קו השמאל, הנמשך מנקודת השורק, ואוחז בה באהבה, ומושך אותה אצלו. שה"ס הפיוסא ונטילת רשות, כנ"ל (בראשית ב' דף קל"ו אות רט"ו ד"ה פנימיות) והדרום, שהוא קו ימין, נתעורר מצד אחר, מצד נקודת החירק, והלבנה, היא הנוק' עולה ומתחברת במזרח, שהוא ז"א, ואז יונקת משני הצדדים, מדרום ומצפון, ולוקחת הברכות, דהיינו שפע הזווג, בלחש. שהיא בחי' ו"ק מכח נקודת החירק, שה"ס וקולה לא ישמע. כי קול ודיבור פירושו ג"ר. ואז מתברכת הלבנה ומתמלאת משפע, וכאן מתקרבת האשה לבעלה כלומר, זה הוא זווג שלם המשפיע מוחין שלמים להעולם. (וענין ג' הנקודות המרומזים כאן, (עי' לעיל בראשית א' דף ט"ו ד"ה אות ט' ההיא נקודה) ומשמיענו בזה, שסדר הזווג הוא שמתחילה ממשיך ז"א להנוקבא, הארת קו השמאל, שהסוה"כ שמאלו תחת לראשי. ואח"כ את קו הימין, שה"ס וימינו תחבקני, ומשמאל נמשך הארת החכמה, ומימין חסדים כנודע. ואח"כ מבאר. איך הנחש מתאחז בעת הארת קו השמאל, כמ"ש לפנינו.