זהר

קא) השתא האי קרא ברזא דחכמתא הוא, ת״ח, כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, האי נהרא אתפשט בסטרוי, בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים, האי עדן בההוא נתיב, דלא אתיידע לעילא ותתא, כד״א נתיב לא ידעו עיט. ואשתכחו ברעותא דלא מתפרשן תדירא חד מחד. כדין נפקין מבועין ונחלין, ומעטרין לבן קדישא, בכל אינון כתרין, כדין כתיב בעטרה. שעטרה לו אמו. ובההיא שעתא ירית ההוא בן אחסנתא דאבוי ואמיה, כדין הוא אשתעשע, בההוא ענוגא ותפנוקא.

פירוש הסולם

קא) השתא האי קרא וכו׳: עתה נבאר מקרא זה בסוד החכמה. בוא וראה, כתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר זה, שהוא בינה, מתפשט בצדדיו, בשעה שמזדווג עמו העדן הזה שהוא חכמה בזווג שלם, בנתיב הזה שלא נודע למעלה ולמטה, שהוא יסוד דחכמה, כש״א נתיב לא ידעו עיט, ונמצאים חכמה ובינה, ברצון שאינם נפרדים מעולם זה מזה, אז יוצאים מהם, מבועים ונחלים, שהם המוחין דז"א, ומעטרים לבן הקדוש, ז״א, שהוא בן י״ה, בכל אלו הכתרים, שהם המוחין. אז כתוב, בעטרה שעטרה לו אמו. שהם המוחין הנקראים עטרה. ובאותה שעה יורש הבן ההוא, ז״א, נחלת אביו ואמו, דהיינו המוחין היוצאים מזווג חכמה ובינה, שהם נקראים אבא ואמא, אז הוא משתעשע בעונג ובעדן ההוא.