זהר

קא) ר׳ חייא ור׳ יוסי הוו אזלי מאושא לטבריה, אמר רבי חייא, כתיב כי בחר יי׳ בציון וגו׳. זאת מנוחתי וגו׳, לזמנין קראן להאי חברייא כלהו דכורא, בגין דציון איהו רחמי. והכא קרא נוקבא קרא ליה.

פירוש הסולם

קא) ר׳ חייא ור׳ יוסי וכו׳: ר״ח ור״י היו הולכים מאושא לטבריא, אמר ר׳ חייא, כתוב, כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו זאת מנוחתי וגו׳ כי אויתיה, שואל, לפעמים קוראים החברים כולם לזה, להשם ציון, בלשון זכר, משום שציון, שהוא יסוד המלכות, הוא רחמים. וכאן המקרא קורא אותו בלשון נקבה, שנאמר אוה למושב לו, וכן כי אויתיה. פירוש. שיש פנימיות וחיצוניות ביסוד המלכות, הפנימיות שהיא רחמים, נקראת ציון, והחיצוניות, שהיא דין נקראת ירושלים.