זהר

קא) ובגין דא אקדימו בצלותא, אדני שפתי תפתח, ולבתר חתמין לה בשם יקו״ק, בא״י מגן אברהם. ואוף הכי אקדים שב״א דאיהי יראה, בשם יְהֹוָה, לאהבה דאיהי קמ״ץ רחמי שב״א מסטרא דגבורה, כי באש ה׳ נשפט. קמ״ץ, מימינא, וקמץ הכהן, בגין דמעלין בקדש, ולא מורידין. ובגין דא, אקדימו שס״ה לא תעשה, דאינון דחילו, לרמ״ח פקודין, דאינון רחימו, הה״ד זה שמי לעולם כו'. שמי עם י״ק שס״ה, זכרי עם ו״ק רמ״ח.

פירוש מעלות הסולם

קא) ובגין דא אקדימו וכו': ומשום זה הקדימו בתפילה לומר אדנ״י שפתי תפתח, וחותמים אחר כך את הברכה בשם הוי״ה בא״י מגן אברהם. וכמו כן מקדים ניקוד שבא אשר הוא רומז ליראה בשם הוי״ה המנוקד שבא חולם קמץ ומקדים השבא שהיא יראה לאהבה שהיא מרומזת בקמץ שהוא רחמים. ומפרש שבא היא מצד הגבורה, בסוד הכתוב כי באש ה׳ נשפט. באש היא אותיות שבא. קמץ מימין בסוד הכתוב וקמץ הכהן. משום שמעלין בקודש ולא מורידין. ומשום זה הקדימו שס״ה מצות לא תעשה אשר הן רומזות ליראה לרמ״ח מצות עשה שהן רומזות לאהבה. זה שנאמר זה שמי לעלם כו'. שמי עם י״ה שס״ה, זכרי עם ו"ה רמ״ח.
פירוש. יראה ה״ס מלכות וה״ס י׳ דאדנ״י, ועשר ספירות אור חוזר העולות ממלכות ה״ס ד׳ אותיות שם אדנ״י. וי׳ מן שם הוי״ה ה׳׳ס חכמה, ועשר ספירות דאור ישר הן ד׳ אותיות הוי״ה, וכשיש זווג מאור הישר המתפשט עד למלכות ונעשה זווג דהכאה על המסך עולה אור חוזר ומלביש על עשר ספירות דאור ישר ונעשה השילוב הוי״ה ואדנ״י ועשר ספירות אור הישר מתלבשות בעשר הספירות אור החוזר אשר בחי׳ או״ח נעשה לכלי לאור הישר וזולת אור חוזר אי אפשר להשיג כלום מאור הישר כי הוא אור בלי כלי ואין לנו תפיסה באור בלי כלי.
וזה אמרו (באות צ״ט) כל הקודם יראתו לחכמתו דהיינו תקון המלכות שתהיה ראויה לזווג ולהעלות אור חוזר חכמתו מתקימת כי האור בא לתוך הכלי שלו וניתן להשיגו. מה שאינו כן הקודם חכמתו ליראתו וכו'. במה יכנס, הלא אין לו כלי, וכלל הוא שאין לנו שום תפיסה באור בלי כלי. ומפרש (באות ק׳) ובאורח רזא אדנ״י תמן י׳ וכו', היינו המלכות שהיא י׳ מן אדנ״י הנקראת יראת ה׳. ואלין ד׳ אתוון אינון מפתחות החיצוניים דילה. שהן עשר ספירות אור החוזר המלבישות על אור הישר ונחשבות לבחינות חיצוניות נגד אור הישר המלובש בפנימיותן. י׳ מן הוי״ה איהי חכמה ואור הישר המתפשט לעשר ספירות בתוך עשר ספירות אור החוזר. ועשר ספירות של אור הישר הן מפתחות הפנימיים.
וזה אמרו (באות ק״א) ובג״ד אקדימו בצלותא וכו', היינו שמקדימים את תיקון המלכות שהיא הכלי ולבתר חתמין וכו' דהיינו התלבשות האור בתוך כלי שלו. וכן בנקודות ניקוד השוא מורה על קומת המלכות מלפני הזווג, אשר ב׳ הנקודות של השוא, המורות על כתר חכמה שהם נקודה אחת של השוא. ובינה ותו״מ הם הנקודה השניה של השוא, אינם בקומה אחת ימין ושמאל כמו בצירי רק זה למעלה מזה בקו אחד שהוא גבורה וקו שמאל שהוא יראה.
והנה עצם העולמות והפרצופים והנשמות הנקראים בשם בי״ע, הם בחינת האחוריים של גדלות ז״ת דנקודים מטרם שבירת הכלים שנתפשטו למטה מפרסא תוך מקום בי"ע, שנשברו ומתו וגרמו גם לכלים דפנים דהיינו אותם שיצאו בעת קטנות נקודים אשר גם הם מתו מחמת חיבורם עם הכלים דאחוריים כנודע. והנה אם אותם האחוריים דגדלות ז״ת דנקודים לא היו מתפשטים לבי״ע אלא היו יוצאים באצילות ע״ד עליית בי״ע לאצילות שמטרם חטא עצה״ד או בשבתות הנה ודאי שהיו מתקיימים ולא מתו. וכל עבודתנו במשך שתא אלפי שני לברר שוב אלו הכלים דאחוריים דגדלות ז״ת דנקודים לחזור ולהמשיך בהם אורות דגדלות, כמו שהיו להם טרם השבירה, אכן עם תקונים כאלו שלא יתפשטו עוד אל מקום בי״ע כבזמן שבירת הכלים אלא שיעלו למעלה באצילות כדי שלא ישברו עוד. ועיקרם הם ב׳ תיקונים: א׳ נקרא גניזו דאו"א הפנימיים, שפירושו לא להמשיך את ג״ר דחיה המתפשטים ממעלה למטה, כי אז יתפשטו שוב למקום בי״ע אלא להמשיך ו"ק דחיה שאינם מאירים אלא בבחינת ממטה למעלה, הנקרא גילוי של הנה״י שהם ו״ק של הגוף, אבל ג״ר של הגוף שהם חג״ת נשארו תמיד בחסדים מכוסים דהיינו בלי הארת אור החיה כי ג"ר של הגוף צריכים לקבל מג״ר של הראש, וכיון שג״ר דחיה שהם או״א הפנימיים נגנזו שוב לא יוכלו חג״ת לקבל בחינת חיה. ומשום זה אין הארת חיה מתפשטת רק ממטה למעלה כטבע של נה״י, ואינם עוברים עוד על גבול הפרסא אלא שיוצאים באצילות לבד.
ותיקון ב׳ הוא גניזו של מלכות דצמצום א׳ תוך רדל״א, וכל המוחין דשתא אלפי שני אינם יוצאים אלא על בחינת יסוד דמלכות, ומשום זה אפילו בעת הארת ע״ב המורידה את ה׳ תתאה למלכות אין זה למלכות ממש, רק ליסוד. וזה שומר את המוחין שלא יתפשטו למטה מפרסא כבמקרה של שבירת הכלים.
ומכח ב׳ תיקונים אלו חוזרים ומתבררים כל האחוריים דגדלות ז״ת דנקודים שיצאו מטרם שבירת הכלים והם מקבלים שוב אורות של אצילות ומתקיימים ואינם נשברים מפני כי עתה הם יוצאים באצילות עצמה למעלה מפרסא. מחמת השמירה של ב׳ התיקונים הנ״ל.
ועיין בהקדמת ספר הזהר אות פ״ב בסו"ה ומקדשי תיראו שה״ס התיקון הנ״ל, אשר המלכות משמשת בג״ר כי היא נתקנה למלכות דאו״א עלאין בסוד אוירא דלא אתידע.
וזה אמרו ואוף הכי אקדים שבא דאיהי יראה בשם הוי״ה והיא תחת הי׳ הרומזת לאו״א עלאין, לאהבה שה״ס ישסו״ת דאיהי קמץ רחמי וכו' המאירים בבחינת ו״ק דחיה שהם אורות מגולים בבחינת גילוי חסדים של נה״י שהם רק ממטה למעלה בגין דמעלין בקודש שה״ס אור החיה ולא מורידין בבחינת ממעלה למטה כמו שהיה בנקודים.
וזה אמרו ובגין דא אקדימו שס״ה לא תעשה וכו'. כי המלכות נקראת מראה, כי בה מקום גילוי חכמה הנקראת ראיה. ויש ב׳ בחינות במראה, א׳ כשהיא בזווג עם ז״א, והחסדים שולטים במלכות כמו בז״א, ואז הגם שהארת חכמה כלולה בחסדים אלו שבמלכות מ״מ נמשכת ממעלה למטה משום שעיקרם הוא חסדים ולא חכמה, וע״כ מכונה המראה הזו בשם המראה המאירה, כי היא מאירה ממעלה למטה, והיא בחינת ז״א להיותה עמו בזווג ונכללת בו. ומראה זו נבחנת לבחינת ו״ה של הוי״ה הנמשכים מישסו״ת שהם הבחינה אשר כנגדם במוחין. והם בחינת ו״ק כי חסדים הם ו״ק שה״ס ו״ה.
ובחינה ב׳ היא כשחכמה שה״ס י״ה מתגלה במלכות. ואע״פ שגם כאן היא בזווג עם ז״א אמנם החכמה שבמלכות שולטת ולא החסדים של ז״א. והנה החכמה נתקנה שלא תאיר ממעלה למטה וע״כ נבחנת למראה שאינה מאירה למטה. ואז כתוב עליה זה שמי לעלם שכתוב לעלם חסר ו׳ שפרושו להעלים, כי צריכים להעלימה ולא להמשיכה ממעלה למטה. וזה שורש כל שס״ה לא תעשה שבתורה, והרמז על זה הוא, שמי עם י״ה הוא בגימטריא שס״ה כי י״ה שה״ס חכמה וג״ר הם בסוד זה שמי לעלם שצריכים להעלים. אבל בחינת המראה המאירה שה״ס הארת חסדים היא מצוה להמשיך ממעלה למטה, וזה שורש כל רמ״ח מצוות עשה וע״כ כתוב וזה זכרי לדר דר ומרומז ו״ה עם זכרי גימטריא רמ״ח כי אורות החסדים ה״ס ו״ה והם רמ״ח אורות כנגד רמ״ח מצוות עשה הממשיכות את אלו רמ״ח האורות.
וצריכים להקדים את תיקון המלכות בסוד שמי עם י״ה לעלם, שבגימטריא שס״ה, שה״ס תיקון היראה כנ״ל, ואז זוכים לאורות המגולים בסוד זכרי עם ו״ה רמ״ח.