זהר

קא) וביד המצרי חנית. דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה, כד"א ומטה האלהים בידי. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא, ובהאי חב בסלע. כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים. א"ל קב"ה: משה לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה.

פירוש הסולם

קא) וביד המצרי חנית: זו היא מטה האלקים, שהוא נמסר בידו. כמו שאתה אומר, ​ומטה האלקים בידי, וזהו המטה שנברא ערב שבת בין השמשות, וחקוקה בו חקיקה קדושה, השם הקדוש. ובמטה הזה חטא בסלע. כש"א ​ויך את הסלע במטהו פעמים, אמר לו הקב"ה, משה, לא לזה נתתי לך את המטה שלי, חייך, לא יהיה עוד בידך מכאן ולהלאה.
ביאור הדברים, בין השמשות, ה"ס מיתוקה הגדול של המלכות בבינה, עד שאין להבחין בה, אם היא מלכות, או בינה. כי בשבת עולה המלכות לאו"א, ונעשית בינה, ובע"ש בין השמשות, אינה עוד בינה ממש, אבל גם אינה ניכרת לבחינת מלכות. וז"ס עשרת הדברים שנבראו בין השמשות, שאז אין היכר בהם מאין מוצאם, אם מבינה אם ממלכות. כי גם בנוקבא עצמה אין אז היכר. וז"ס המטה שנברא ע"ש בין השמשות, ומטעם זה וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא, חקיקה דשמא קדישא, מורה על בחינת בינה, שממנה נמשכה הקדושה. וגליפא קדישא, מורה על המלכות שהיא רק גליפא לקבל את שמא קדישא. וב' החקיקות הללו היו כלולות במטה כמו בחינה אחת בלי היכר כנ"ל, מטעם שהוא נברא ע"ש בין השמשות. וע"כ היה כחו יפה להמשיך להם לישראל כלהו נהורין וכל הנסים והנפלאות, שהם סוד המשכת אורות הבינה במלכות. ועל ידו זכה משה לבינה עלאה, ולבחי' איש האלהים בסוד כלת משה. והוא הנקרא מטה האלהים על שם הבינה. והיא הנקראת חנית בסוד ו' דהוי"ה המזדווג עם ה"ת.
והנה המלכות נקראת צור, ובסוד הבינה נקראת סלע. והזווג הפנימי של זו"ן, דהיינו בעת שעולה לאו"א, והנוקבא משמשת במאנין דאמא, (כנ"ל אות י"ז), מכונה הזווג דהכאה בשם דיבור. והזווג החיצון של זו"ן דהיינו במקומם עצמם מכונה בשם זווג דהכאה. וז"ס שבפרשת בשלח (שמות י"ז) נאמר לו למשה ​והכית בצור ויצאו ממנו מים וכו'. כי הצור ה"ס מלכות שבה נוהגת הכאה. אבל בפרשת חוקת (במדבר כ') נאמר ​ודברתם אל הסלע וכו', כי הסלע שהוא במקום בינה,מכונה הזווג בשם דיבור. וז"ס חטאו של משה, כי שמש במטה שלו פעמיים, כי מלבד שהכה בו בצור, הכה גם בסלע. והיינו פעמיים. ונמצא חב בסלע כי בו אינה נוהגת הכאה אלא דיבור. (כמ"ש בזהר תצא אות ע"ו).
וז"ש ובהאי חב בסלע, כי מתוך שמטה האלהים לא היה בו היכר אם הוא שייך למלכות או לבינה כנ"ל, ע"כ יצא לו לשמש עמו גם בסלע. כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים דהיינו בצור ובסלע. כנ"ל. אמר לו קב"ה, משה לא יהבית לך מטה דילי להאי: לא נתתי לך המטה שלי שתשמש עמו גם בבחינת הסלע. .