זהר

צ) וכל כך למה. ת"ש, אמר רבי שמעון, על תחומין דארעא, דכל חד יהא רעוא למידר בארעא דישראל, ותסתער דיורין. כתיב ויתדותיך חזקי, צבי למימר, סיכיא דהייין עמך מעקרא, אתקיף יתהון, וסייע יתהון יתיר משאר עממין, כביכול, דאת סכי לאתתקפא יתהון, בכל עממיא אחרא. ויהון סגיאין.

פירוש הסולם

צ) וכל כך למה וכו': ושואל למה הם כספחת,ואומר,בוא ושמע אמר ר' שמעון על גבולי הארץ, הוא המדובר, כי כל אחד יהיה חפצו לדור בארץ ישראל ויתראו הדירים מחוץ לגבול. ותסתער פירושו ויתראה. כי, לראות את העדים, מתרגם, למסער ית קרויא. (מלכים א' ט'). וע"ז כתוב, ​ויתדותיך חזקי, הכתוב רוצה לומר, היתדות שהיו עמך מקודם לכן, מעת הגלות, חזק אותם ותקן אותם, יותר מכל שאר העמים, כביכול כמו שראית לחזק אותם כשהיית בכל העמים האחרים, דהיינו בגלות בין העמים, והגרים יהיו רבים.
פירוש. כי כל ההבדל בין ישראל לעמים, הוא בסוד אחוזת ישראל בקו אמצעי, המגביל קומת השמאל ומייחד אותו עם קו הימין, וז"ס גבול ישראל, אבל שאר העמים אחוזים בקו שמאל ואינם רוצים בגבול הקו האמצעי, (על דרך שנתבאר לעיל פרשת חיי שרה דף ד' ד"ה הוה אמר ע"ש) ובגמר התקון יתרחב גבול המסך הזה מקומת מ"ה לקומת ע"ב, ואז נאמר הרחיבי מקום אהלך וגו' האריכו מתריך וגו'. כי יתרחב גבול ארץ ישראל מקומת מ"ה לקומת ע"ב, ועם כל זה מסיים הכתוב ויתדותיך חזקי, דהיינו הגבולות, מטעם כי ימין ושמאל תפרצי וזרעך גוים יירש וגו'. דהיינו הגוים שיתגיירו וידורו בארץ ישראל, ומשום ששורשם הוא שלא מזרע ישראל, ע"כ יש לחשוש מהם, שלא יפרצו את הגבול לגמרי, כלומר שלא ירצו לקבל עליהם, גם המסך דע"ב הגדול, ולפיכך צריכים לחזק את היתדות, דהיינו הגבולות. כי יתד האהל עושה גבול לרוחב האהל, וזסו"ה ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרצי וזרעך גוים יירש וגו'.כמבואר.
וזה אמרו אמר ר' שמעון על תחומין דארעא, שע"כ נחשבים הגרים כספחת מחמת הגבולות של הארץ. דכל חד יהא רעוא למידר בארעא דישראל, שכל אחד יהיה חפצו אז לדור בארץ ישראל, כלומר שכל הגרים מכל הגוים יבואו ויתישבו בארץ ישראל בסו"ה כי ימין ושמאל תפרצי וזרעך גוים יירש וגו' כנ"ל, ועל כן ותסתער דיורין, שהגרים יפרצו הגבול של הארץ ויתראו מחוץ לגבול, מכח שורש אבותיהם שאינם חפצים בשום גבול כנ"ל. וע"ז, כתוב, ויתדותיך חזקי, צבי למימר סיכיא דהויין עמך מעקרא אתקיף יתהון וסייע יתהון, יתיר משאר עממין. שיחזקו היטב הגבול שיהיה חזק ביותר, ששאר העמים לא יפרצו אותו. ומה שאומר, סיכיא דהויין עמך מעקרא. הוא מטעם, שבעת גמר התקון, לא יהיה להם אז בחינת עוביות, שיוכלו להעלות מ"ן לבחינת מסך וגבול, וע"כ צריכים אז להשתמש בעוביות שהיה להם מקודם לכן, כדי להעלות מ"ן למסך וגבול, כמו שנתבאר זה לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף קי"ט ד"ה פירוש עש"ה) וז"ש כביכול דאת סכי לאתתקפא יתהון בכל עממיא אחרא, שכביכול צריכים כל כך לחזק את היתדות, שהם המסכים, כבעת שהיו בגלות בעמים אחרים, כי אחר גמר התקון לא יהיה עוביות מספיק למסך וצריכים להשתמש בעוביות שהיה להם בזמן הגלות, כמבואר.