פירוש הסולם
צ)
וההוא מארי דעיינין וכו': ובעל העינים ההוא, לוקט גחלי אש ואברי אש, ונכנסים תוך ההיכל ההוא שנקרא
זבול, שהוא היכל ששם מסתדרים כל השבחים לעלות למעלה. וע"כ כתוב בנה בניתי בית
זבול לך. והוא היכל שיש בו תתר"ו מדרגות העולות בשבחי התשבחות, ובתוך כולן, יש מדרגה אחת פנימית מכולן, ששם מתבררת האהבה של השבח ההוא, בירורה של הנקודה התחתונה. וכשנתבררה מתוך כולם, עולה למעלה בסוד
שיר. ונקראת שיר השירים, ועולה מכל אלו השבחים, ומתבררת מכולם.
פירוש. אחר שביאר קו ימין וקו שמאל דז"א, מבאר עתה סוד הקו האמצעי דז"א, שכל ענין יציאת ג' קוין דז"א מביא כאן בגללו. ונודע, שאין הקו האמצעי יכול ליחד השמאל עם הימין זולת ע"י ב' פעולות שבסוד מסך דחירק, שמתחילה מעורר עליו מסך דמנעולא, ואח"כ דמפתחא
(כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש) וז"ש,
וההוא מארי דעיינין, שהוא הקו האמצעי דז"א,
לקיט גומרין דאשא, היינו הדינים דמנעולא המכונים גחלי אש,
שייפי דנורא, היינו הדינים דמפתחא, המכונים אברי אש, משום שאשם אינה מחמת עצמם אלא מחמת המלכות שעלתה לבינה.
ועאלין גו ההוא היכלא דאתקרי זבול שהקו האמצעי נכנס עם אלו ב' מיני דינים, דמנעולא ומפתחא, לתוך המלכות הנקראת
זבול. היכל, דתמן כל שבחין אתסדרן לסלקא לעילא, שבהיכל המלכות מסדר הקו האמצעי את הדינים וממעט את הקו השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה, שעי"ז מיחדו עם הימין (כמ"ש שם)
וע"ד כתיב, בנה בניתי בית זבול לך. שמורה על המלכות בשעה שמקבלת ב' מיני דינים, דמנעולא ומפתחא, מז"א,
ואיהו היכלא דאית כה תתר"ו דרגין, דסלקן בשבחי דתושבחתא, שהוא ההיכל שמתתקנים בו אלף ושש מדרגות, ועולים בשבח התשבחות. כלומר שהכתוב ויהי שירו חמשה ואלף נאמר על היכל זבול זה, שהוא המלכות, ששם מקום הגילוי של החכמה לחג"ת נ"ה שה"ס ו"ק דחכמה המכונים אלף וחמשה, ולא במקום אחר. וגם היסוד בכללם כנ"ל, ע"כ הם אלף וששה.
ובגו כולהו אית חד דרגא פנימאה מכלהו, דהיינו המלכות שבהיכל הזה, שהיא מלכות דמלכות, שהיא המנעולא שהביא שם ז"א, כנ"ל.
דתמן אתבריר רחימו דהאי תושבחתא, ברירו דנקודא תתאה, ששם נתברר שאלו הדינים שבמנעולא הם אהבה, כי לולא הדינים האלו לא היה יכול הקו האמצעי ליחד ימין ושמאל, ולא היו שום מוחין בעולמות.
וכד אתבריר מגו כלהו סלקא לעילא ברזא דשיר, ואחר שנתברר כל הנ"ל המנעולא עולה למעלה ומתלבשת בהעלם תוך המפתחא
(כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) ואז נקראת המלכות
שיר. שנאמר עליה, ויהי שירו חמשה ואלף. דהיינו תתר"ו עם היסוד. אבל אינם תתר"ז עם המלכות, משום שהמלכות מבחינת מנעולא, אינה מקבלת חכמה מחמת הדינים שבה. ואע"פ שיש עוד מלכות מבחינת מפתחא, אמנם מלכות מבחינת מפתחא נחשבת ליסוד ולא למלכות
(כמבואר בהקדמת ספר הזהר אות מ"ג) וע"כ אין שם אלא חג"ת נה"י דמלכות ולא מלכות דמלכות, ונמצא שאינם תתר"ז, אלא תתר"ו.
ואקרי שיר השירים, ואז נקראת המלכות שיר השירים, מטעם,
וסלקא מכל אינון שבחין ואתבריר מכלהו, כי תקונה עולה מכל השבחים והשירים המתגלים ממסך דחירק. ע"כ נקראת שיר השירים. כלומר, שיר המתגלה מתוך כל השירים.
