זהר

צ) פשיטו תניינא דקאמרן, דנחתא ונפיק מגו האי פשיטו קדמאה, ואיהו קיימא באמצעיתא, אורכא דיליה, למיעבד ביה משחתא בההוא סטרא, אלף רבוא עלמין, ושבע מאה אלף וחמשה ושבעין. וסימנך, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.

פירוש הסולם

צ) פשיטו תניינא דקאמרן וכו': ההתפשטות השניה שאמרנו, היורדת ויוצאת מתוך ההתפשטות הראשונה שהיא לימין, שהיא עומדת באמצע, (כנ"ל באות פ"ז) האורך שלה, דהיינו החכמה, לעשות בה מדה לאותו הצד, האמצעי, הוא אלף רבוא עלמין, ושבע מאה אלף, וחמשה ושבעים. וסימנך, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.
פירוש. ההתפשטות השניה, שאינה לימין, דהיינו בשליטת החסדים, אלא בקו האמצעי שכוללת חכמה וחסדים ביחד. דהיינו שיש שם גילוי לחכמה גם כן. כבר ג"ר דחכמה אינן יכולות להיות מגולות שם, וע"כ אין שם אלא ז"ת דחכמה חסר ג"ר. וז"ש, אורכא דיליה וכו' מדת החכמה שבו, אלף רבוא עלמין, שה"ס החכמה דימין שהיא בהעלם. ושבע מאות אלף, היא החכמה שבשמאל דהיינו הבינה שחזרה לחכמה, שהיא חסר ג"ר, ע"כ אין בה אלא ז', שה"ס חג"ת נהי"מ. מאות, ה"ס חסדים. אלף, ה"ס חכמה. דהיינו ז"ת דחכמה כלולות בחסדים. וסימנך ואת האלף ושבע המאות (עי' ביאורם בזהר פקודי אות ק"ח וכל ההמשך).